PROFILPELAJAR.COM

ראול אוארנהיימר
Raoul Auernheimer
	צילום משנת 1921
לידה	15 באפריל 1876; וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	6 בינואר 1948 (בגיל 71); אוקלנד, ארצות הברית
מדינה	אוסטריה
אירועים משמעותיים	transport from Vienna to Dachau 01 April 1938
שפות היצירה	גרמנית
חתימה

ראול אוטמר אוארנהיימר (בגרמנית: Raoul Othmar Auernheimer‏, 15 באפריל 1876 וינה – 6 בינואר 1948 אוקלנד, קליפורניה) היה סופר, מחזאי, פובליציסט, מבקר תיאטרון יהודי-אוסטרי. משפטן בהכשרתו. כתב פרוזה קצרה וקומדיות חברתיות והצטיין במיוחד בפיליטונים שפורסמו בעיתון "נויה פרייה פרסה" בווינה.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

אוארנהיימר נולד בווינה כבן של הסוחר הגרמני יוהאן וילהלם אוארנהיימר ושל אשתו שרלוטה "ז'ני" ביכלר, יהודייה הונגריה, דודנית של תאודור הרצל.^[1] למד בבית ספר יסודי בלינץ באוסטריה העלית, אחר כך בגימנסיה באובר-דבלינג (כעת חלק מווינה) באוסטריה התחתית.^[1] אחרי סיום בחינות הבגרות עשה שרות צבאי בן שנה והחל משנת 1894 למד משפטים באוניברסיטת וינה. בשנת 1900 סיים עם תעודת דוקטור במשפטים והתמנה לשופט סטז'ר בבית משפט בעיר הולדתו.

פעילותו הספרותית והעיתונאית

בשנת 1906 התחתן עם אירנה לואופלדינה גוטמן מבודפשט. התחיל לכתוב מגיל צעיר ובשנת 1898 כבר הוצג מחזה ראשון שלו בווינה. אחרי 1896 השתתף בעריכת העיתון "יוגנד" ("נעורים"), שהגדיר עצמו כ"שבועון מאויר לאמנות ולחיי יום יום" ושהופיע במינכן.

בשנת 1906 התקבל לעבודה בעיתון "נויה פרייה פרסה", יש אומרים גם הודות לקרבה לתאודור הרצל המנוח, שעבד בעיתון. כתב בו במשך עשרות שנים מאמרי בקורת תיאטרון (על ההצגות בבורגתיאטר), עד שנת 1933. בנוסף לשמו האמיתי נהג להשתמש בשמות העט "ראול היימרן" ו"ראול אוטמאר".

החל משנת 1920 ועד יום מותו תרם קבוע כתבות לעיתון השווייצרי "נציונל צייטונג" מבזל. אוארנהיימר נודע גם כמחבר מחזות, קומדיות משעשעות לרוב, וסיפורים. הושפע בכתיבתו על ידי מופסאן ושניצלר.^[2] חיבר ספרים גם על חיי מטרניך ופרנץ גרילפרצר. לפי עדותו של העיתונאי קרסטן טרגסט, שניצלר, שהתכתב עם אוארנהימר, העריך פעם את כתיבתו הספרותית כ"בסדר, חרוצה, אך בכל זאת מועטת ערך" („Fein, fleißig, aber doch schmächtig“).^[^{דרוש מקור]}

נמנה עם מיידי המועדון PEN בווינה ובשנים 1927-1923 עמד בראשו. בהמשך היה סגן יושב ראש ה-PEN לצידו של היושב-ראש פליקס זלטן (1869-1945). בשנים 1935-1933 היה יושב ראש ממלא מקום.

במרץ 1938 נעצר על ידי השלטונות הנאצים ונשלח למחנה הריכוז דכאו בטרנספורט ראשון שכלל אישים רבים . אחרי פניה של הסופר אמיל לודוויג, הקונסול הכללי של ארצות הברית, ריימונד גייסט, התערב והשיג שחרורו מהמחנה באוגוסט 1938. בנובמבר התאפשר לו להגר לארצות הברית. הגיע לשם דרך ונציה. אוארנהיימר התיישב ופעל בניו יורק. בשנת 1944 הוענקה לו האזרחות האמריקאית.

בניו יורק היה פעיל אוארנהיימר בקרב חוגי הגולים האוסטרים: היה חבר מועדון ה-PEN האוסטרי החופשי, בשנת 1944 תרם בכתיבתו לסדרת כתבי הספרות של התנועה האוסטרית החופשית בלונדון. יחד עם חברו, ארנסט לוטאר (1890–1974) ניסה להקים תיאטרון אוסטרי בשם "די אסטרייכישה ביהנה" באמריקה אך לא הצליח.

הנצחה

1960 - רחוב ברובע 22 של וינה נקרא על שמו - Auernheimergasse.

פרסים ואותות כבוד

1924 הפרס "פולקסתיאטר" בעד המחזה "קזנובה בווינה"

יצירות

מחזות

Talent, קומדיה, 1900
Die große Leidenschaft, קומדיה, 1904
Die Dame mit der Maske, מערכון, 1905
Die glücklichste Zeit, קומדיה, 1909
Das Paar nach der Mode, קומדיה, 1913
Die verbündeten Mächte, קומדיה, 1915
Casanova in Wien, קומדיה, 1924
Die Feuerglocke, קומדיה, 1929

פרוזה

Rosen, die wir nicht erreichen, נובלות ורשימות, 1901
Renée. Sieben Capitel eines Frauenlebens, 1902
Lebemänner, נובלה, 1903
Die Verliebten, נובלות ורשימות, 1904
Die ängstliche Dodo, נובלות, 1907
Die man nicht heiratet, נובלות, 1908
Der gußeiserne Herrgott, נובלות, 1911
Laurenz Hallers Praterfahrt, סיפור, 1913
Herzen in Schwebe. נובלות, 1916
Das wahre Gesicht, נובלות, 1916
Der Geheimniskrämer, סיפור, 1918
Das ältere Wien, מסה, 1919
Maskenball. Novelle im Kostüm", 1920 (נשף מסיכות. נובלה בתחפושת)
Das Kapital, רומן, 1923
Josef-Kainz-Gedenkbuch, Wien 1924 (ספר לזכרו של יוזף קיינץ)
Die linke und die rechte Hand, רומן, 1927 (מהדורה מחודשת: Graz 1985)
Die Wienerin im Spiegel der Jahrhunderte (עריכה ומבוא), 1927
Evarist und Leander, סיפור, 1931
Geist und Gemeinschaft, Reden, 1932
Der gefährliche Augenblick. Abenteuer und Verwandlungen, סיפורים, 1932
Gottlieb Weniger dient der Gerechtigkeit, רומן, 1934
Wien. Bild und Schicksal, 1938
Metternich. Staatsmann und Kavalier, 1947 (מהדורות חדשות: Wien 1973, München 1977, 1981)
Franz Grillparzer. Der Dichter Österreichs, 1948 (מהדורה חדשה: Wien/München 1972)
1948 Das Wirtshaus zur verlorenen Zeit, אוטוביוגרפיה,
Wiener Klatsch: sechs Einakter, Wien/München 1974
Aus unserer verlorenen Zeit. Autobiographische Notizen 1890 – 1938 Wien 2004 רישומים אוטוביוגרפיים, עם אחרית דבר מאת פטרישיה אן אנדרס (Andres)
Erzählen heißt, der Wahrheit verschworen sein. (מהדורה בקורתית בעריכת פטרישיה אן אנדרס) גרסאות באנגלית ובגרמנית של רישומיו על ימיו במחנה הריכוז KZ-Bericht „Die Zeit im Lager – Through Work to Freedom“, Frankfurt/Main - Berlin 2010

תרגומים

ראול אוארנהיימר תרגם לגרמנית יצירות מאת סנט- בב ("דיוקנאות ספרותיים מצרפת של המאות 19-17", עם מבוא מאת שטפן צווייג), פול ז'רלדי ("הלן"), ושל קרוב המשפחה שלו, המחזאי היהודי-הונגרי ינה הלטאי (הרצל).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראול אוארנהיימר בוויקישיתוף

[http://agso.uni-graz.at/marienthal/biografien/auernheimer_raoul.htm ביוגרפיה מאת ריינהרד מילר באתר "המובטלים של מריאנטאל", הארכיון לתולדות הסוציולוגיה באוסטריה, של אוניברסיטת גראץ

Reinhard Müller - Raoul Auernheimer, biographie,on site "Die Arbeitlosen von Marienthal, AGSO",

Literary Biography Thomson Gale 2005-2006