ויסקופר נולד באיינדהובן בדרום הולנד, לרחל (1911–1999) ודוד ויסקופר (בן נתי ויעקב), (1904–1963). האב עבד בחברת פיליפס, אשר ייצרה מכונות גלוח חשמליות, ומנורות, תחת הנהלתו של פריץ פיליפס, אשר מונה ב-1935 לסגן מנהל וחבר מועצת המנהלים של חברת פיליפס שהחלה לייצר גם מכשירי חשמל ביתיים.
במאי 1940 פלש הצבא הגרמני להולנד. כאשר הנאצים פלשו לאיינדהובן ויסקופר היה בן שנתיים. משפחת ויסקופר הועברה למחנה הריכוז פיכט. באפריל 1944 אביו דוד הצליח לבקרו בביתן הילדים, לרגל יום הולדתו השישי. ב-2 ביוני 1944 הוגלו ויסקופר ואמו רחל באמצעות רכבת שיעדה היה אושוויץ-בירקנאו. בתוך הקרון היה ויסקופר ביחד עם 14 ילדים נוספים מאיינדהובן. עם הירידה מהרכבת הופרדו בני משפחותיהם של עובדי פיליפס משאר היהודים. על זרועו של ראובן נחרטו הספרות : 188934.
איינדהובן שוחררה מהכיבוש הנאצי בספטמבר 1944, אבל הנאציים עדיין שלטו במחנה הריכוז אושוויץ. ויסקופר הועבר עם יתר הילדים לביתן של מלאך המוות יוסף מנגלה וכשחלה בדלקת ריאות הועבר לביתן של הצוענים. ב-18 בינואר 1945 היה אמור להשתתף בצעדת המוות. אמו הגיעה מביתן הנשים, לאחר ששכנעה את אחראית הביתן להצטרף אליו. הוא ואמו נותרו בצריף וכך ניצלו חייהם. ב-27 בינואר נכנס הצבא האדום ושחרר את אושוויץ. ב-7 במאי 1945 נסעו לאודיסה, משם הפליגו למרסיי, משם לאנטוורפן ומשם לעיר מגוריהם איינדהובן. לאחר שבועיים התאחדו עם האב דוד.
לבית הספר חזר ויסקופר בגיל 9, והתקבל לכתה ד', מאוחר יותר הצטיין במתמטיקה, פיזיקה וכימיה.
ב-1956 התקבל ללימודי רפואה ב"בית ספר העירוני לרפואה של אמסטרדם". התקבלו כ-350 סטודנטים. במשך לימודיו הקליניים היה מדריך במחלקה לביוכימיה, כדי לממן את לימודיו. בסוף שנת 1963 סיים את לימודי הרפואה. בשנים 1964–1965 התמחה בביוכימיה וברפואה פנימית.
ב-1964 התחתן עם מרים סלייפר (בת יעקב ומרגרטה), (1940–2014), ניצולת שואה, אשר הייתה סטודנטית להנדסה חקלאית. הם נפגשו ב-1960, בכינוס של נציגי תנועת הנוער בשגרירות בהאג בהשתתפותו של דוד בן-גוריון. מרים הוסמכה כמהנדסת חקלאית ובהמשך התמחתה במגמת "שיפור קרקעות". בהמשך נולדו הבנות גלית ומיכל. לויסקופר 5 נכדים ונכדות.
ב-1966 עלו בני הזוג ויסקופר לישראל. ויסקופר המשיך התמחות ברפואה פנימית במרכז רפואי קפלן בניהולו של פרופ' פנחס אפרתי ולאחר מכן המשיך בהתמחותו בהדסה ירושלים אצל הפרופסורים יהודה גרון ומרסל אליקים.
בשנות התשעים של המאה העשרים המרפאה קיבלה את ההכרה של "מרכז למניעת מחלות לב וכלי דם" מטעמו של ארגון הבריאות העולמי, אשר הוכר כמרכז ה-13 בעולם. ויסקופר עסק במחקר מניעתי של מחלות קרדיו-וסקולריות.
ב-15 באוקטובר2013 קיבל ויסקופר "פרס הענקת אותות מפעל חיים ופרסומים מצטיינים" מטעם "האיגוד הישראלי לרפואה פנימית". כן זכו בפרס פרופ' תלמה רוזנטל ופרופ' ג'רלד ברוק.[3]
ב-2013 קיבל ויסקופר "פרס הוקרה על מפעל חיים במחקר ובפעילות למען בריאות הקהילה" מהחברה לרפואה פנימית בישראל, ו-ההסתדרות הרפואית בישראל לרגל הענקת הפרס כינס מנהל המרכז הרפואי ברזילי הד"ר חזי לוי, את הצוות הבכיר.
נפטר במאי 2018.
ממחקריו
לויסקופר 140 פרסומים מדעיים בספרות הארצית והעולמית.[4]
בשנת 1977 ויסקופר ערך מחקר שבו השתתפו כ-12,000 תושבי אשקלון, אשר מתוכם 10% היו בעלי סיכון ללקות במחלות לב ויתר לחץ דם. מסקנתו של ויסקופר הייתה חד משמעית : תוכנית התנהגותית לשינוי אורח חיים מובילה לירידה בתחלואה ובתמותה. המחקר השתרע על פני 10 שנים. בסיום המחקר נצפתה ירידה של תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם ב-24%.
בשנת 2016 פורסם מחקר בו השתתף ויסקופר בהרפואה. נושא המחקר : "השפעת תוכנית התערבות קהילתית במפעלים בישראל על מידת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם"[5]
