קתלין לין
Kathleen Lynn

צילום שחור לבן של ד"ר קתלין לין, קצינת הרפואה של צבא האזרחים האירי בהתקוממות 1916. בצילום נראה פלג גופה העליון, המוטה מעט הצידה. היא מישירה מבט למצלמה. היא מרכיבה משקפיים, לבושה בקרדיגן ועונדת מחרוזת סביב צווארה. תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	28 בינואר 1874 Killala, אירלנד
פטירה	14 בספטמבר 1955 (בגיל 81)
מדינה	מדינת אירלנד החופשית
מקום קבורה	בית הקברות דינס גריינג'
ידועה בשל	השתתפות במרידת חג הפסחא ייסוד בית החולים לילדים סנט אולטן
השכלה	האוניברסיטה המלכותית של אירלנד
תקופת הפעילות	1903–1955 (כ־52 שנים)
מקצוע	רופאה
תפקיד	חברת דאל אירן (Teachta Dála)
תקופת כהונה	1923-1927
מפלגה	שין פיין
השקפה דתית	כנסיית אירלנד
בת זוג	מדלן פרנץ'-מאלן
פרסים והוקרה	אות הוקרה מאת צבא האזרחים האירי

קתלין פלורנס לין (באנגלית: Kathleen Florence Lynn;‏ 28 בינואר 1874 – 14 בספטמבר 1955) הייתה פוליטיקאית אירית במפלגת שין פיין, פעילה רפובליקנית ורופאה. 

היא הייתה סופרג'יסטית, פעלה כקצינת רפואה ראשית בצבא האזרחים האירי במרידת חג הפסחא, ואחרי קריירה פוליטית כחברת דאל אירן, הקימה בית חולים לתינוקות וילדים המנוהל על ידי נשים, ומתוך פעילותה שם הביא לשינוי במערכת הבריאות האירית.

קתלין לין נולדה בקילאלה שבמחוז מאיו, ב-28 בינואר 1874, לאיש כמורה בכנסיית אירלנד, רוברט יאנג לין, ואשתו, קתרין וין.^[1] היא הייתה השנייה מתוך ארבעת ילדיהם.^[2]

ב-1882 עברה המשפחה לשרול, שבמחוז לונגפורד, שם מונה אביה לכומר קהילה בשנת 1886 הם שוב עברו, הפעם לוויטקונג, כפר על גבול מאיו וגולוויי שם אביה עבד בקהילה בחסות ליידי ארדילון מטירת אשפורד. היא הייתה קרובת משפחה רחוקה של הרוזנת מרקייביץ' דרך נישואיה של דודתה.^[3] קתלין גדלה בתקופה שלאחר הרעב הגדול (1845 – 1852), וחוותה צער עמוק למראה המחלות הקטלניות, העוני, והסבל של התושבים העניים. זה הוביל אותה בגיל שש עשרה להחליט להיות רופאה.^[4]

בשנת 1891 החלה לין את לימודיה באלכסנדרה קולג', בדבלין, וסיימה את תואר ב-1893 מטעם האוניברסיטת המלכותית של אירלנד. ב-1897 נרשמה לשיעורי רפואה באוניברסיטה הקתולית של אירלנד ובקולג' המנתחים המלכותי של אירלנד. בשנת 1898, היא זכתה בפרס בארקר לאנטומיה מהמכללה. היא סיימה את התואר ב-1899. בשנת 1898 לין מונתה כרופאה הראשונה בבית החולים אדלייד בדבלין, אך מול התנגדות חריפה מצד הצוות, סירבה למינוי. היא השלימה תואר שני בארצות הברית בתחילת שנות ה-1900, ואז חזרה לדבלין שם פתחה קליניקה בביתה ועבדה במשמרות במספר בתי חולים בעיר. לין הפכה לעמיתה בקולג' הרופאים המלכותי של אירלנד ב-1909, וקודמה לתפקיד קלינאית בבית החולים Royal Victoria Eye and Ear באותה שנה.^[5]

לין הייתה חברת הוועד המנהל של האגודה האירית לזכות בחירה לנשים ומנהל מקומי (IWSLGA) מ-1903 ועד 1916. החל מ-1908 גם הייתה חברה בארגון הנשים הרדיקלי איגוד הנשים החברתי והפוליטי ((Women's Social and Political Union (WSPU) בראשותה של סילביה פנקהרסט, עמה הייתה מיודדת. היא הייתה חלק מאספה המונית ב-1912 שהתקיימה כדי לדרוש כי זכות הבחירה לנשים תיכלל בחוק שלטון הבית השלישי שהוגש באותה שנה.^[6]

לין תמכה בפועלים במהלך הנעילה הגדולה של 1913, השביתה הגדולה בהיסטוריה של דבלין, ועבדה עם קונסטנס מרקייביץ' ואחרים במטבחים בליברטי הול, וכך התקרבה לאנשי מפתח בתנועה הרפובליקנית, דוגמת מרקייביץ' וג'יימס קונולי.^[7] היה זה במסגרת עבודתה זו שפגשה את מי שהייתה לשותפתה לחיים ולמאבק, מדלן פרנץ'-מאלן. השביתה הגדולה גרמה לרדיקליזציה של תנועת העובדים, ושני ארגונים משמעותיים שנוסדו כתוצאה מהפעילות בעד העובדים היו צבא האזרחים האירי, מליציה שנועדה להגן על הפועלים, ואיגוד הפועלות האיריות, בו לין הייתה חברה מייסדת, ואשר משכה מספר גדול של נשים לתנועה. באותה השנה, לבקשת מרקייביץ', היא טיפלה בהלנה מולוני. מולוני, שהייתה פעילה במספר תנועות פוליטיות, נשארה אצל לין בביתה בעקבות מחלתה. בהשפעתן של מולוני ומרקייביץ', לין הפכה לפעילה בתנועה הלאומנית.^[8] היא הצטרפה לצבא האזרחים האירי, בו הייתה קצינת הרפואה הראשית והייתה אחראית על הכשרה לעזרה ראשונה של חברי הארגון, וכן עבור חברות ארגון הנשים הלאומני קומן נה מאן, בה נמנו מרבית חברותיה. בתור הקצינה הרפואית במהלך מרידת חג הפסחא ב-1916 היא מילאה תפקיד מרכזי: לפני תחילת ההתקוממות, היא הסתירה בביתה את התחמושת שהוברחה לעיר, וסיפקה ציוד רפואי לכוחות המורדים במהלך האירועים.^[9] בפתיחת המרידה היא נשאה את הדגל של צבא האזרחים מליברטי הול עד בית הדואר המרכזי שם היה מטה המרידה בפני כוחות המרד המשולבים. היא נבחרה לתפקיד זה דווקא בהיותה פרוטסטנטית, רופאה וסופרג'יסטית, שילוב שעבור ג'יימס קונולי ייצג את תנועת הפועלים האידיאלית. היא טיפלה בפצועים במרכז הקרבות, ובתום ההתקוממות, היא הייתה הקצינה הבכירה שנותרה בחיים בבניין העירייה אותו החזיקו המורדים, והייתה זו שמסרה את כניעתם לבריטים ב-20 באפריל 1916. בתחילה, סירבו הבריטים לקבל כניעה מצד אישה. אחר שקיבלוה, פשוט אמרו לעשר הנשים שהיו במקום לשוב לבתיהן. הנשים סרבו, ונעצרו. בעת מעצרה כשהתבקשה להזדהות, השיבה לין שהיא "רופאת הצלב האדום ולוחמת".^[10]

לין נכלאה בכלא קילמיינהאם יחד עם חברותיה מרקייביץ', מולוני ופרנץ'-מאלן. סך הכל נעצרו בעקבות ההתקוממות 77 נשים, והרשויות הבריטיות לא ידעו כיצד להתמודד עמן, שכן בתפישתם אי אפשר היה להתייחס אליהן כאל חיילות. הרוזנת מרקייביץ' הייתה היחידה מביניהן שנידונה למוות, אך גם עונש זה הומתק בשל מגדרה. הגנרל האחראי, ג'ון מקסוול, שחרר את רוב הנשים אחר זמן קצר בטענה שהיו רק "סייעות אמבולנס", אך ל-12 מתוכן היה תיק במטה הצבאי, והוא ביקש להחזיקן. על פי הוראות ממשרד המלחמה הבריטי השתחררו גם פרנץ'-מאלן, אנני היגינס, קתלין בריאן, מרי ריאן, איילין גיפורד, ועוד מספר חברות קומן נה מאן. אך את לין והרוזנת פלנקט הוא הגלה לאנגליה, ואילו בחברות קומן נה מאן ברידה פולי, אלן ריאן, ויניפרד קרני, ומורה פרולז וחברת צבא האזרחים הלנה מולוני הוא המשיך להחזיק תחת חוק הגנת הממלכה.^[11] באנגליה, לין שוחררה למעצר בית, ושם מצאה אותה פרנץ'-מאלן שבאה לחפשה.

משפחתה של לין לא ראתה בעין יפה את פעילותה במהלך מרידת חג הפסחא. למעשה, בזמנו, הם כל כך כעסו שהם לא הרשו לה לחזור הביתה לבלות איתם את חג המולד, והיא העבירה את החג בשנתיים הבאות עם דודתה פלורנס, בדבלין. אך הקרע המשפחתי אוחה לפני מות אביה שנת 1923.^[12] לין שמעה מאוחר יותר שהמשפחה הפעילה קשרים למען שחרורה, והבינה בדיעבד את הטיפול העדין יותר שהיא זכתה בו יחד עם הרוזנת פלנקט.

עד שלב זה, היא חוותה את הכלא כמו שאר חברותיה, ולפי דיווחיה, התנאים בכלא היו קשים מאוד. האסירות קיבלו אך מעט לאכול, היא סבלה מחוסר שינה, והגיעה למצב של תת-משקל ודיסאוריינטציה. בבקרים, היו שומעות את ההוצאות להורג של מנהיגי המרידה, והן היו חרדות לגורלה של מרקייביץ', שהוחזקה אז בנפרד מהן, באגף הנידונים למוות. כאשר הגיעה משלחת אמריקאית לראיין את האסירות האיריות, שהציתו את דמיון הקוראים האמריקאים, המפגש איתן לא סיפק את החוקרים. אישה אחת שאלה אותן אם הן קנאיות למטרה - היא השתמשה במילה "diehard" - אותה לא הכירו האיריות, ובאופן כללי היו האסירות חלשות, ולא סיפקו את דמות הלוחמות לה ציפו הכתבים.^[9]

בעת שהותה באנגליה עבדה לין כרופאה, על אף שספגה גישות שליליות מצד רופאים בהיותה אישה. לדבריה, המטופלים לא התייחסו אליה באופן זה. לאחר חזרתה לדבלין, לין המשיכה בפעילותה בתנועה הלאומית. המשטרה שוב פשטה על פעילים במהלך שנת 1917, אך היא נמלטה מהם, ונשארה כנמלטת עד התפרצות השפעת הגדולה של 1918, אז חזרה לביתה כדי לתפקד כרופאה בעת המשבר. כשנעצרה, איימו עליה שוב בגירוש, אך עלתה התנגדות עזה מצד ראש העיר, הפעילות הרפובליקניות, וגורמים אחרים, ומכיוון שהיה צרוך גדול ברופאים, היא הורשתה להישאר כל עוד תתחייב לא לצאת מדבלין. לדבריה, היא כלל לא רצתה לצאת מדבלין, כך שכל הצדדים היו מרוצים.^[9] היא הייתה אחת מתוך ארבע נשים בוועד המנהל של שין פיין, נבחרה לסגנית-נשיא ב-1917,^[8] והייתה פעילה מרכזית בליגת הנשים של נציגות שין פיין (Cumann na dTeachtaire). היא ניהלה את מסע הבחירות המצליח של מרקייביץ' ב-1918, גם בעת שהייתה כלואה. בשנת 1923 היא נבחרה לדאל אירן מטעם שין פיין, אחת מתוך חמש נשים בלבד שנבחרו.^[13] אך בהתאם למדיניות ההימנעות של שין פיין בתקופת מלחמת האזרחים, מתוך התנגדות לאמנה האנגלו-אירית שמטרתה לחלק את אירלנד, היא לא מילאה את תפקידה בדאל, ואיבדה את מושבה בבחירות הכלליות ביוני 1927.^[14] היא רצה שוב ללא הצלחה בבחירות הביניים באוגוסט 1927.^[15] היא הייתה חברת המועצה המקומית של רתמיינס, וסגנית-נשיאת איגוד העובדות האיריות.

מתוסכלת מסירוב מפלגת שין פיין לאמץ רפורמות חברתיות ושל מערכת הבריאות, פרשה לין מפוליטיקה ב-1927.^[16]

לין הייתה אחת מהנשים הראשונות לסיים לימודי רפואה בקולג' יוניברסיטי בדבלין. את הידע המקצועי שלה היא השקיעה בעשייתה הפוליטית, בתחילה בתמיכה בפועלים בשביתה של 1913, ובטיפול במשפחותיהם,^[17] אחר כך כקצינה רפואית במרידת חג הפסחא, ומאוחר יותר בהקמת בית חולים לתינוקות, סנט אולטן.

ב-1919, יחד עם פרנץ'-מאלן, הקימה לין את בית החולים לילדים סנט אולטן,^[18] שהיה מרכז רפואי לתינוקות בניהול נשים,^[19] בניגוד חד לאפליה המגדרית השכיחה בתקופה, אשר לין עצמה חוותה על בשרה. בפרויקט סייעו פעילות רפובליקניות נוספות, כולל האחיות גריפין, קתלין קלארק, הרוזנת מרקייביץ', הרוזנת פלנקט והלנה מולוני. עבודתה של לין עם עניי דבלין שכנעה אותה בצורך בשירותי בריאות המוקדשים לאמהות וילדים חסרי אמצעים. באותה התקופה התמודדה אירלנד עם ההתפרצות הקשה של השפעת הספרדית. במוסד טופלו תחילה ילדים שנדבקו במחלה, אך אחר כך גם פעילי צבא האזרחים הבריטי. לין טיפלה בחולים בעזרת חיסונים, ולא היה אף מקרה מוות בין מטופליה, בעוד המחלה הייתה קטלנית ביותר, ומתו בגינה בין 50 ל-100 מיליון נפשות ברחבי העולם. בנוסף, בעקבות מלחמת העולם הראשונה התעוררו בעיות רפואיות רבות, כולל עלייה בשיעור מחלות מין כגון עגבת, אשר הפיצו חיילים שחזרו מן המלחמה.^[20] כתוצאה, תינוקות רבים סבלו מעגבת מולדת, בה נדבקו מאמותיהם, אשר נדבקו בתורן מן הגברים.^[21] מחלת השחפת הייתה אנדמית באירלנד בתקופה שהייתה קולוניה בריטית. אל מול התנגדות חריפה מצד המדינה והכנסייה הקתולית, לין הקימה פרויקט חיסוני BCG ‏(Bacillus Calmette–Guérin), בו חוסנו אלפי ילדים עניים אשר אחרת כנראה היו נדבקים במחלה. הצלחתן הובילה לייסודה של תוכנית ה-BCG באירלנד, אשר דרכה כל התינוקות מחוסנים מאז 1950.

סנט אולטן צמח במהירות, והחל משנת 1937 היה למרכז האירי לחיסוני BCG. בית החולים נסגר בשנת 1983.

כמו רבות מחברותיה בקומן נה מאן ובתנועה הרפובליקנית, היא קידמה את השימוש בשפה האירית. יחד עם הסופר שון אוקייסי, היא דגלה בשימוש באירית בליטורגיה של הכנסייה של אירלנד, ורבים מאירועי סנט אולטן פורסמו בשפה זו.^[22]

לין חייתה ברתמיינס, פרוור של דבלין, מ-1903 עד מותה ב-1955, בבית שחלקה עם שותפתה לחיים מדלן פרנץ'-מאלן. היא ערכה יומנים מפורטים החל משנת 1916, בהם תיעדה את יחסיה עם פרנץ'-מאלן, את חייה המקצועיים והפעולות בהן נקטה בתחום הרפואה, וכן את חייה החברתיים. לין נפטרה ב-14 בספטמבר 1955, ונקברה בחלקה המשפחתית בבית העלמין דינס גראנג'. בהוקרה על התפקיד שהיא מילאה בהתקוממות ב-1916 ובמלחמת העצמאות האירית, היא נקברה עם אותות וכיבודים צבאיים.^[8] היא הייתה כה מוכרת שקהל גדול מילא את הרחובות כדי ללוותה בדרכה האחרונה.

לאחר מותה של לין, איימון דה ואלירה הקים את הוועד לזכר קתלין לין, אשר פעל למשך שמונה שנים. במסגרת פעילותו נוסד מרכז כירורגי על שמה בסנט אולטן ב-1964. המרכז נסגר עקב קשיי מימון ב-1975, מספר שנים לפני בית החולים עצמו.

יומניה והמסמכים מניהול בית החולים שיסדה עם פרנץ'-מאלן, סנט אולטן, שמורים בארכיון קולג' הרופאים המלכותי של אירלנד. חלקם תומללו על ידי הספרנית מרגרט קונולי, ועל בסיסם נוצר הסרט התיעודי משנת 2010, Kathleen Lynn – An Dochtúir Reabhlóideach (קתלין לין - בת הרפובליקה).^[23]

ההיסטוריונית מרגרט אוהוגרטי (Margaret Ó hÓgartaigh) כתבה את הביוגרפיה של לין, Kathleen Lynn, Irishwoman, Patriot, Doctor אשר פורסם ב-2006.^[24]

בדצמבר 2012, נקרא על שמה אולם הרצאות ביוניברסיטי קולג' של דבלין.

בדצמבר 2017 נפתח קמפיין המבקש ממשרד הבריאות לקרוא לבית חולים לילדים חדש הנבנה בדבלין על שמה.^[25]

מדיה וקבצים בנושא קתלין לין בוויקישיתוף

• קתלין לין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)