PROFILPELAJAR.COM

קת'לין קליבר
Kathleen Cleaver
לידה	13 במאי 1945 (בת 79); דאלאס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
ידוע בשל	הפנתרים השחורים
השכלה	אוברלין קולג'; בית הספר למשפט של ייל; קולג' ברנרד; בית הספר ג'ורג' ;
מעסיק	אוניברסיטת אמורי
בן או בת זוג	אלדריג' קליבר (27 בדצמבר 1967–1987)

קת'לין ניל קליבר (באנגלית: Kathleen Neal Cleaver; נולדה ב-13 במאי 1945) היא פרופסור למשפטים אפרו-אמריקאית, הידועה במעורבותה בתנועת הכוח השחור ובתנועת הפנתרים השחורים.

ביוגרפיה

ג'ואט קת'לין ניל נולדה בדאלאס, טקסס, ארצות הברית ב-13 במאי 1945. הוריה היו אקטיביסטים ובוגרי אוניברסיטת מישיגן. אביה, ארנסט יוג'ין ניל, היה פרופסור לסוציולוגיה במכללת ווילי במרשל, טקסס, ואמה, פרל ג'ואט ג'ונסון, בעלת תואר שני במתמטיקה. כשהייתה בת שלוש, קיבל אביה עבודה כמנהל מועצת החיים הכפריים של מכון טוסקגי באלבמה, והם עברו לקהילה מופרדת בעיקרה, ממעמד הביניים. מספר שנים מאוחר יותר אביה הצטרף לשירות החוץ של ארצות הברית. המשפחה עזבה את ארצות הברית והתגוררה בין היתר בהודו, ליבריה, סיירה לאון והפיליפינים.^[1] המגורים מחוץ לארצות הברית חשפו את קליבר לאידאולוגיות שונות, ביניהן סוציאליזם, קומוניזם ולאומיות. המשפחה חזרה לארצות הברית לאחר שאחיה של קליבר נפטר מלוקמיה והמשפחה התפרקה. קליבר למדה בבית הספר ג'ורג', פנימייה קוויקרית ליד פילדלפיה, שזמן קצר קודם לכן בוטלה בה ההפרדה הגזעית.^[1] היא סיימה את לימודיה בהצטיינות ב-1963. היא המשיכה את לימודיה באוברלין קולג' ולאחר מכן עברה למכללת ברנרד. בשנת 1966 היא עזבה את הקולג' לאחר שחברתה מילדות, סמי יאנג, נרצחה על ידי גברים מתנועת העליונות הלבנה, והצטרפה לארגון הוועדה הבלתי אלימה של הסטודנטים (SNCC) בניו יורק, שם עסקה בעבודת מזכירות. באותה תקופה האג'נדה של התנועה התאפיינה במעבר מ"חופש עכשיו" ל"כוח שחור".^[2]^[3]

תנועת הפנתרים השחורים

קליבר הייתה אחראית על ארגון ועידת סטודנטים באוניברסיטת פיסק בנאשוויל, טנסי. בוועידה היא פגשה את אלדריג' קליבר, מתנועת הפנתרים השחורים, שנשא דברים בוועידה. הוא השתחרר ממאסר זמן קצר קודם לכן, וכתב את הספר "Soul on Ice". קליבר עברה לסן פרנסיסקו בנובמבר 1967 על מנת להצטרף לתנועת הפנתרים השחורים, ואחרי חג המולד נישאו אלדריג' וקת'לין.^[4] היא הצטרפה למפלדה זמן קצר לאחר שיואי פ. ניוטון הואשם בהריגת שוטר באוקלנד בקרב יריות.^[5] בסן פרנסיסקו הפכה קליבר למזכירת התקשורת של התנועה ועבדה על ארגון הפגנות, יצירת חוברות, עריכת מסיבות עיתונאים, עיצוב כרזות ונאום בעצרות ובטלוויזיה.^[6] קליבר יישמה את כל מה שלמדה מ וועידת ה-SNCC בתנועת הפנתרים השחורים. למרות העובדה שלמעלה משני שלישים מחברי הפנתרים השחורים היו נשים, קליבר הייתה בין קבוצה קטנה של נשים שהיו בולטות במיוחד במפלגה, קבוצה שכללה גם את איליין בראון ואריקה האגינס.^[7] כמזכירת תקשורת, היא הייתה האשה הראשונה בגוף קבלת ההחלטות של התנועה. קליבר ארגנה כחלק מתפקידה את הקמפיין הלאומי לשחרור יואי פ. ניוטון.

המתקפה הגדולה הראשונה נגד מפלגת הפנתרים השחורים הייתה בשנות ה-60 נערכה על ידי צוות ה-SWAT הראשון של לוס אנג'לס. עד 1971, כמעט 30 מחברי תנועת הפנתרים השחורים נהרגו. קליבר התקשתה להחלים מפטירתם של כל כך הרבה מעמיתיה והייתה מצולקת רגשית. ב-1968, היא התמודדה על מחוז האספה ה-18 של קליפורניה, גם כמועמדת של מפלגת השלום והחופש. קליבר קיבלה 2,778 קולות^[8] שהיו 4.7% מסך הקולות, וסיימה במקום השלישי מתוך ארבעה מועמדים.^[9]

כתוצאה ממעורבותם בתנועת הפנתרים השחורים, בני הזוג קליבר היו לעיתים קרובות יעד לחקירות משטרה. על דירתם של בני הזוג קליבר פשטה ב-1968 החוליה הטקטית של סן פרנסיסקו בחשד להסתרת רובים ותחמושת. מאוחר יותר באותה שנה, נאמר כי אלדריג' קליבר תכנן מארב על שוטרי משטרת אוקלנד במהלכו שני שוטרים נפצעו. קליבר נפצע וחבר הפנתרים השחורים בובי האטון נהרג בקרב יריות בעקבות חילופי האש הראשוניים.^[10] הוא הואשם בניסיון רצח, ברח מערבות כדי לברוח לקובה ובהמשך נסע לאלג'יריה.

באותה תקופה קליבר עזרה לספק מזון לאנשים, סיפקה טיפול רפואי למשפחות ולקחה משפחות לבקר את יקיריהם בכלא. היא גם "עזרה לארגן נופשים לריפוי לנשים שהיו בתנועת הפנתרים השחורים, נשים שחיו במחתרת, שעונו, שהוגלו".^[11]

חיים בגלות

בשנת 1969, קת'לין התאחדה עם אלדריג' באלג'יריה.^[12] היא ילדה את בנם הראשון, זמן קצר לאחר הגעתם לאלג'יריה. שנה לאחר מכן ב-1970, היא ילדה את בתם, בזמן שהמשפחה הייתה בצפון קוריאה. אלדריג' מצא את עצמו יותר ויותר מסוכסך עם יואי פ. ניוטון, אחד ממייסדי התנועה ומנהיגיה, לגבי הכיוון שעל התנועה לקחת; ניוטון, שרק יצא מהכלא, תעל משאבים להקמה מחדש של "תוכניות ההישרדות" של הקהילה, בעוד שקליבר העדיף גישה ישירה יותר, ולעיתים אלימה. בשנת 1971, מחלוקת זו הובילה להפרדה של הסניף הבינלאומי של תנועת הפנתרים השחורים, כאשר הזוג קליבר הקימו ארגון חדש בשם רשת תקשורת העם המהפכנית. קליבר חזרה לתפקידה כמקדמת ודוברת הארגון והיא והילדים חזרו לניו יורק. ממשלת אלג'יריה לא אהבה את פעילותו החדשה ל אלדריג', והוא נאלץ לעזוב את המדינה בחשאי ולהיפגש עם קת'לין בפריז ב-1973. קליבר עזבה לארצות הברית מאוחר יותר באותה שנה כדי לארגן את חזרתו של אלדריג' ולגייס קרן הגנה עבורו. בשנת 1974 העניקה ממשלת צרפת תושבות חוקית לבני הזוג קליבר, והמשפחה אוחדה מחדש. עם זאת, לאחר שנה בלבד, בני הזוג קליבר חזרו לארצות הברית, שם נעצר אלדריג' ונשפט בגין קרב היריות ב-1968 ונמצא אשם בתקיפה. הוא נידון לחמש שנות מאסר על תנאי ו-2,000 שעות עבודות שירות. קליבר הקימה וניהלה את הקרן להגנת אלרידג' קליבר, והוא שוחרר בערבות ב-1976. מצבו המשפטי של אלדריג' לא נפתר עד 1980. לאורך כל הזמן הזה, אלדריג' העביר את דעותיו הפוליטיות ימינה.

השכלה וקריירה באקדמיה

קת'לין קליבר נפרדה מאלדריג' ב-1981 וחזרה לאוניברסיטה, שם היא קיבלה מלגה מלאה מאוניברסיטת ייל. היא סיימה את לימודיה ב-1984, פי בטא קפא ובסופה בהצטיינות עם תואר ראשון בהיסטוריה.^[13] ב-1987 היא התגרשה מאלדריג' קליבר. היא החליטה שהיא רוצה להיות עורכת דין כשצפתה בשימועי ווטרגייט בתחילת שנות ה-70.^[5] לכן, היא המשיכה ללמוד עד קבלת דוקטור למשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל ב-1989. לאחר שסיימה את לימודיה, היא עבדה במשרד עורכי הדין קרבת, סווין ומור והמשיכה בקריירה משפטית בבית המשפט הפדרלי השלישי לערעורים של ארצות הברית בפילדלפיה תחת השופט א. ליאון היגינבוטהם. בהמשך הפכה לחברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת אמורי באטלנטה, חברת סגל אורחת בבית הספר למשפטים בנג'מין נ. קרדוזו בניו יורק, מרצה בבית הספר לתואר שני של אוניברסיטת ייל ומרצה בשרה לורנס קולג' בניו יורק.

בשנת 2005, קליבר נבחרה כעמיתת קרן פלטשר. לאחר מכן עבדה כעמיתת מחקר בכירה בבית הספר למשפטים של ייל, ומרצה בכירה במחלקה ללימודי אפריקאים-אמריקאים באוניברסיטת ייל. כיום היא משמשת כמרצה בכירה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אמורי.^[13] בנוסף לקריירה שלה, היא עובדת על קמפיינים רבים, כולל שחרור של הנידון למוות מומיא אבו ג'מאל וצו ההבאה עבור ג'רונימו פראט (אנ'), שניהם מהפנתרים השחורים. קליבר עבדה שנים רבות על ספר זיכרונות שכותרתו "זיכרונות של אהבה ומלחמה" ופרסמה אותו ב-1999.^[14] היא וחברים אחרים לשעבר בתנועת הפנתרים השחורים ממשיכים להיפגש ולדון בנושאים.

חיים אישיים

קת'לין קליבר הייתה נשואה לאלדריג' קליבר בין השנים 1967 ל-1987. לזוג נולדו שני ילדים: מיסאו קליבר (נולד:1969) וג'וג'ו יאנגהי קליבר (נולדה: 1970).

בעודה בפנתרים השחורים הופיעה ב-1970 בסרט "נקודת זבריצקי" בו גילמה את אחת ממנהיגי הסטודנטים במהלך המחאה בלוס אנג'לס. ב-2003 רואיינה בסרט "טופאק: תחיית המתים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קת'לין קליבר בוויקישיתוף

קת'לין קליבר, באתר ספרטקוס אדיוקיישנל
ראיון של ג'וסף מוסניר עם קת'לין קליבר, 16 בספטמבר 2011

הערות שוליים

^ ¹ ² Mosnier, Joseph (16 בספטמבר 2011). "Kathleen Cleaver oral history interview conducted by Joseph Mosnier in Atlanta, Georgia, 2011-09-16" (PDF). Library of Congress. נבדק ב-1 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^ Neal Cleaver, Kathleen (1998). "Women, Power, and Revolution". historyisaweapon.com. נבדק ב-1 במאי 2019. About two weeks before I joined SNCC, "Black Power" replaced "Freedom Now" as the battle cry. {{cite web}}: (עזרה)
^ Mosnier, 2011 - Page 20
^ Bloom, Joshua; Martin, Waldo E Jr.; Martin, Waldo E (2012). Black Against Empire: The History and Politics of the Black Panther Party. p. 106. ISBN 9780520293281.
^ ¹ ² Kathleen Neal Cleaver, Women, power, and revolution, New Political Science 21, 1999-06, עמ' 231–236 doi: 10.1080/07393149908429865
^ Smith, Stephen; Ellis, Catherine (31 באוגוסט 2010). Say It Loud: Great Speeches on Civil Rights and African American Identity. The New Press. p. 70. ISBN 9781595586278. {{cite book}}: (עזרה)
^ Clark Hine, Darlene; Thompson, Kathleen (1998). A Shining Thread of Hope (first ed.). New York, NY: Broadway Books. p. 298. ISBN 0-7679-0110-X.
^ "Kathleen N. Cleaver". JoinCalifornia. 1945-05-13. נבדק ב-2010-08-27.
^ "11-07-1968 Election". JoinCalifornia. 1968-11-07. נבדק ב-2010-08-27.
^ Coleman, Kate (19 במאי 1980). "Souled Out: Eldridge Cleaver Admits He Ambushed Those Cops" (PDF). New West. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 ביולי 2011. נבדק ב-3 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
^ Arend, Orissa; Jones, Charles E.; Austin, Curtis J. (2009). Showdown in Desire: The Black Panthers Take a Stand in New Orleans. University of Arkansas Press. p. 177. ISBN 978-1-61075-380-7.
^ Alexander, Leslie M; Rucker, Jr, Walter C. (2010-02-09). Encyclopedia of African American History. p. 707. ISBN 978-1851097692.
^ ¹ ² Emory acquires archive of Black Panther Party activist Kathleen Cleaver | Emory University | Atlanta GA, news.emory.edu (באנגלית)
^ Cleaver, Kathleen (2 בדצמבר 2022). "Memories of Love and War". Radcliffe Quarterly (פורסם ב-1995). 81 (1:23) – via Alexander Street. {{cite journal}}: (עזרה)