הקשת בעלת מעבר אחד מקורה בקמרון חביתי. גובהה 15.60 מ' ורוחבה 8.60 מ'. בכל אחת מהחזיתות ארבעה עמודים מודבקים (פילסטרים) נושאים כותרות בסגנון הסדר המשולב. האנטבלטורה בנויה מעל כותרות העמודים ומעליה מתנשא מבנה האטיקה(Attic) שבו קבועות כתובות ההקדשה. הקשת בנויה מנדבכי אבן גיר מחופים בלוחות שיש פארוס (אנ') לבן. תבליטים המפוסלים על הלוחות מציגים בתוכנית סדורה את מפעלותיו הצבאיים, המדיניים והאזרחיים של הקיסר.
התוכנית הפיסולית מדגישה את הישגיו האזרחיים של הקיסר ומציגה אותו כשליט המחויב לרווחת נתיניו, שלא כבעמוד טראיאנוס ברומא, שתוכנן על ידי אותו אדריכל ונבנה באותה תקופה, אך הוקדש כולו לצבא ומלחמה. חלק מהתבליטים קיבלו פרשנויות שונות, אבל מוסכם שתוכני התבליטים בצד הקשת הפונה דרומה, אל תוך העיר ולעבר הדרך לרומא, שונים מאלה שבצד הקשת הפונה צפונה, אל מחוץ לעיר: מחד – מסרים הנוגעים לדאגתו של הקיסר לשלום אזרחי רומא ואיטליה, ומאידך – כאלה הנוגעים למדיניותו כלפי הפרובינקיות ברחבי האימפריה ולמלחמותיו בגבולותיה. האחידות הסגנונית של התבליטים המפוסלים מצביעה על כך שנוצרו בידי צוות אחד ובמשך תקופה לא ארוכה.
במרכז האטיקה שבגג המבנה מגולפות שתי כתובות זהות בתוכנן, אחת בכל חזית.[2] הכתובות נחרתו בשנת 114.[3] הסיבה להקמת הקשת אינה נזכרת בכתובת, אבל התבליטים השונים מראים שהכבוד הוענק לא רק בשל השלמת הדרך החדשה שהקשת הוצבה במוצאהּ, אלא הקשת בכללותה שימשה לתעמולה הקיסרית – להעלות על נס את מחויבותו של טראיאנוס ליציבות האימפריה ולרווחת אזרחיה. כל אחת מהכתובות נתונה בין שני לוחות מפוסלים. בתבליט משמאל לכתובת בחזית הדרומית (הפונה אל תוך העיר): השְׁלָשָׁה הקפיטולינית (אנ') – יופיטר, יונו ומינרווה – מקדמת את פניו של טראיאנוס.[4]
^וזה דברן: ”לקיסר, בנו של הקיסר נרווה האלוהי, נרווה טראיאנוס אופטימוס אוגוסטוס, [מנצח] הגרמאנים והדאקים, פונטיפקס מקסימוס, [מונה ל]טריבון בפעם השמונה-עשר, [הוכרז כ]קיסר שבע פעמים, קונסול שש פעמים, אבי המולדת, המנהיג החזק ביותר, [מאת] הסנאט והעם הרומי”.
^הכתוּב בהן מציין שהקשת הוקדשה לטראיאנוס מטעם הסנאט והעם של רומא בשנה התשע-עשרה להיותו טריבון ובשנה השביעית לקיסרותו, כלומר בין ה-29 באוגוסט וה-9 בדצמבר 114
^התבליט, שתוכנו האלהת הקיסר, נעשה והוצב אחרי מותו של טראיאנוס ואחרי הגעת אפרו לקבורה ברומא בסתיו 118. מקום הכבוד שהוקצה לאדריאנוס במעמד המתואר מעיד על תיארוך התבליט, שכן עד לרגעיו האחרונים לא אימץ טראיאנוס את אדריאנוס לו לבן.