הקרפדה הזהובה הייתה אחד מ-250 המינים בסוג קרפדה במשפחת הקרפדיים. היא חיה בצפון קוסטה ריקה על פני שטח של 10 קילומטרים רבועים. אורכם של זכרים בוגרים מגיע ל-5 סנטימטרים בלבד. בניגוד ליתר הקרפדות, עורם בהיר ובוהק. הנקבות מעט גדולות יותר, וצבען נע בין ירוק-זית לבין שחור. על עורן נקודות אדומות המוקפות בקו צהוב.
פרטים מעטים ידועים על התנהגותן של הקרפדות הזהובות. הסברה היא שהן חיו מתחת לאדמה, שכן הן לא נצפו במשך מרבית השנה. עם זאת, במהלך עונת הייחום, שמשכה היה שבועות ספורים, היה ניתן למצוא אותן בקלות. במהלך מספר שבועות בזמן חודש אפריל, לאחר סיום העונה החמה, הזכרים התקבצו בקבוצות ליד שלוליות והמתינו לנקבות. פעולת ההזדווגות ארכה כשבוע. הזכרים נאבקו אחד בשני בהילחמם על הנקבות. לאחר תקופת זו הקרפדות חזרו למחילותיהן. הביצים הוטלו במאגרי מים עונתיים. בממוצע, הטילה הנקבה 228 ביצים בשנה [5]. לאחר חודשיים בקעו הראשנים מהביצים[5] .
ב-1987 התמזל מזלה של האקולוגית והרפטולוגית האמריקאית, מרת'ה קראמפ, לצפות בנוהגי ההזדווגות של הקרפדות הזהובות. היא תיארה את המראה כמחזה מדהים[6]. היא מנתה 133 קרפדות שמזדווגות על יד מקווה מים קטן מאוד. 133 קרפדות אלו הביאו להטלתן של 43,500 ביצים לטענתה, שמתוכם שרדו 29 ראשנים בלבד. קראמפ הסבירה ששיעור ההישרדות הקטן נבע מהתייבשות מקווי המים בגלל תופעת האל ניניו.
היסטוריה
יער הגשם מכוסה העננים בקוסטה ריקה שהיה, ככל הנראה, המקום היחיד שבו חיה הקרפדה הזהובה.
הקרפדות נתגלו לראשונה ב-1966[2]. במשך 17 השנים הבאות נצפו מעל 1,500 פרטים. רק 10–11 נצפו ב-1988, ומאז ה-15 במאי 1989, עת צפתה קראמפ בזכר בוגר, לא נצפה אף פרט. בתקופה שבין גילויה להיכחדותה היא הוצגה בהבלטה בכרזות שפרסמו את המגוון הביולוגי בקוסטה ריקה[7].
בשנת 1994, חמש שנים לאחר התצפית האחרונה, החוקרים קיוו כי הקרפדה הזהובה ממשיכה לחיות מתחת לאדמה, ושזו הסיבה היחידה לכך שהיא לא נצפית במשך זמן כה רב. בשנת 2004 הכריז ארגון ה-IUCN על המין כמין נכחד, בעקבות הערכה של סווג', אותו החוקר שגילה את הקרפדות הזהובות כ-38 שנים קודם לכן. הכרזת הארגון התבססה על היעדר תצפיות מאז שנת 1989, וזאת לאחר חיפוש קדחתני שנחל כישלון.
בין ההשערות להיכחדותן של הקרפדות הזהובות הועלו תופעת ההתחממות הגלובלית ותופעת אל ניניו. ארגון ה-IUCN הציע הסברים אפשריים נוספים, בהם תחום התפוצה המצומצם מאוד, מחלת הכיטרידיומיקוסיס (מחלה קשה שפוגעת בדו חיים) וזיהום אוויר. החוקרת ג'ניפר נוויל ציינה נימוקים נוספים, כגון קרינת על סגול מוגברת, פטריות, טפילים ורמות pH נמוכות שהובילו להיכחדותן של הקרפדות הזהובות[8].
^ 12Savage, Jay M. (1966): An extraordinary new toad from Costa Rica. Revista de Biología Tropical 14: 153–167.
^Pounds & Savage (2004). Bufo periglenes. 2006 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2006. Retrieved on 11 May 2006. Database entry includes a range map and a brief justification of why this species is listed as extinct.
^Flannery, Tim (2005). The Weather Makers. Toronto, Ontario: HarperCollins, 114-119. ISBN 0871139359.
^ 12Jacobson, S. K. and J.J. Vandenberg. 1991. "Reproductive ecology of the endangered golden toad (Bufo periglenes)." Journal of Herpetology 25(3):321-327. cited in Neville.
^Crump, Marty. In Search of the Golden Frog (1998) quoted in Flannery.
^Phillips, K. 1994. Tracking the vanishing frogs. New York: Penguin. 244 p. cited in Neville
^Neville, Jennifer J. "The Case of the Golden Toad:Weather Patterns Lead to Decline". North Ohio Association of Herpetologists online. URL accessed July 27, 2006
