קרלו רוסלי
Carlo Rosselli

לידה	16 בנובמבר 1899 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	9 ביוני 1937 (בגיל 37) Bagnoles-de-l'Orne, צרפת
מדינה	ממלכת איטליה
מקום קבורה	פר לשז
השכלה	אוניברסיטת סיינה אוניברסיטת פירנצה
מפלגה	United Socialist Party
בן או בת זוג	Marion Catherine Cave (25 ביולי 1926–?)

קרלו רוסלי (באיטלקית: Carlo Alberto Rosselli; נולד ברומא, איטליה ב-16 בנובמבר 1899 ונרצח בבנולאה דה ל'אורנה (Bagnoles-de-l'Orne) (אנ'), צרפת ב-9 ביוני 1937) היה סופר, היסטוריון, עיתונאי ומנהיג פוליטי יהודי-איטלקי.

יחד עם אחיו, נלו רוסלי, היה פעיל אנטי-פאשיסטי באיטליה, בספרד ובצרפת. הוא פיתח באיטליה את "הסוציאליזם הליברלי" (Socialismo Liberale), תפיסת עולם רפורמית סוציאליסטית, שאינה מרקסיסטית, בהשראת תנועת הלייבור הבריטית. במהלך פעילותו האנטי-פאשיסטית היה שותף ב-1929 להקמת תנועת ההתנגדות האנטי-פאשיסטית צדק וחירות (Giustizia e Liberta) (אנ'), שלימים הפכה לזרוע הצבאית של מפלגת הפעולה האיטלקית, Partito d'Azione (אנ'), שפעלה על פי ערכי הסוציאליזם והאנטי-פאשיזם.

ב-1927 נשפט והוגלה לאי ליפארי לאחר שהואשם בסיוע למתנגדי משטר. מהאי נמלט לצרפת משם המשיך בפעולתו עד שנרצח ב-1937 על ידי מתנקשים פאשיסטים צרפתים שנשלחו על ידי מוסוליני.

תנועת "צדק וחירות" המשיכה לפעול באיטליה עד לשנת 1945.

נולד ברומא למשפחה טוסקנית ממעמד בינוני גבוה ממוצא יהודי לג'וזפה (ג'ו) רוסלי ואימיליה פינקרלה (Pincherle) רוסלי. היו לו שני אחים, אלדו ונלו. אביו היה מוזיקולוג ואימו הייתה מחזאית, סופרת ופעילה פמיניסטית. משפחתו הייתה רפובליקנית, פטריוטית מאוד וקוסמופוליטית. חברי משפחתו היו פעילים במאבק לאיחוד איטליה במהלך המאה ה-19.

בשנת 1901 הוריו נפרדו. בשנת 1903 עבר עם אימו ואחיו לפירנצה, הקשר בינו לבין אימו היה מורכב, והיא אף כתבה על קשר זה באחד מסיפוריה הקצרים.

כתלמיד קרלו רוסלי התקשה במקצועות ההומניים, והצטיין במתמטיקה ולכן במקום להמשיך את לימודיו הקלאסיים בגימנסיה (Liceo Classico) אימו העבירה אותו לתיכון מקצועי, על אף שצעד זה לא היה נהוג במשפחות במעמדם, משום שהלימודים הקלאסיים מובילים להשכלה אקדמית, ותיכון מקצועי לא.

כשהיה בן 12 אביו נפטר. מותו של אביו גרם לו להתקרב ליהדות, והוא אף ביקר בבית הכנסת במועדים מסוימים. עם זאת, הוא חי חיים חילוניים, ולא הציג את עצמו כיהודי.^[1]

למשפחתו של רוסלי היה קשר קרוב לג'וזפה מציני, אחד מהאבות המייסדים של איטליה המודרנית וממנהיגי המאבק לאיחוד איטליה. מציני אף נפטר בבית משפחת רוסלי בפיזה. רוסלי גדל על ברכי הליברליזם של מציני.

ג'אטנו סאלבמיני הכיר ל"מעגל התרבות" (circolo di coltura) את הצעירה האנגליה מריון קייב (Cave), וב-1919 במהלך לימודיה באנגליה היא הגיעה לפירנצה במטרה להשתתף במהפכה הסוציאליסטית שהיא חשבה שעומדת לבוא. קייב נולדה בדצמבר 1896 וכינוייה בחבורה היה "פרח לבן" (biancafiore). במהרה קרלו התאהב בלהט האידאולוגי שלה, ביופייה וחוכמתה והשניים נישאו ב-24 ביולי 1926. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'ון (John), אמליה (Amelia), אנדרו (Andrew).

אחיו של רוסלי, אלדו התנדב להתגייס לחיל רגלים, אף על פי שהייתה לו האפשרות להתגייס לצלב האדום בתור סטודנט לרופאה ובנה של אלמנה. ב-27 במרץ 1916 נהרג אלדו בקרב על ידי הכוחות האוסטריים. לפני מותו הועלה אלדו לדרגת סמל.

ביוני 1917 נקרא רוזלי להתגייס לצבא וארבעה חודשים לאחר מכן השתתף בקורס מפקדים צבאיים שנערך בקזרטה. את החורף של 1917–1918 הוא עבר בחזית הלחימה בהרי האלפים. קרלו כינה את המלחמה "בית ספר נהדר לחיים". במהלך תפקידו כסגן ביחידות האלפיניות, הכיר לעומק את חייליו, שרובם היו איכרים מדרום איטליה. ובעוד שלצעירים רבים במעמדו של רוסלי המלחמה גרמה להתחבר לרעיונות פשיסטיים, רוזלי גיבש בעקבות המלחמה דעות סוציאליסטיות-ליברליות על הבעיות החברתיות של איטליה.

המפגש עם האיכרים הפשוטים, שבדומה לבני מעמדו הוא נהג לבוז להם, גרם לו לשנות את דעותיו. הוא נוכח לדעת שהם אנשים בעלי עומק מוסרי ותחושת צדק ושוויון.^[2]

לאחר המלחמה, החל ללמוד מדע המדינה באוניברסיטת פירנצה, שם הכיר את גטנאו סאלבמיני (Gaetano_Salvemini), מי שהפך לבן לוויתם הקבוע של האחים רוסלי.

ב-4 ביולי 1921 הוא סיים תואר ראשון במדעי המדינה מה-Istituto Cesare Alfieri (איט'). התזה שלו עסקה בסינדיקליזם. לאחר מכן המשיך לתואר במשפטים, אותו למד בטורינו וגם מילאנו, שם הוא פגש את לואיג'י אינאודי ופיירו גובטי (אנ'), שהיו פעילים אנטי פאשיסטים בולטים. הוא סיים את התואר בשנת 1923 באוניברסיטת סיינה והתזה שלו עסקה בתאוריה הכלכלית של ארגוני העובדים, במהלך לימודיו הוא החל לעבוד כמרצה באוניברסיטת בוקצ'יני במילאנו, משרה זו קירבה אותו לרפורמיסטים סוציאליסטים כמו ג'אקומו מאטיאוטי ופיליפו טוראטי (Filippo Turati). עם סיום לימודי התואר השני החל ללמוד באנגליה בבית הספר לכלכלה של לונדון שם למד על פעולתה של מפלגת הלייבור הבריטית, תנועה שהשפיעה רבות על דעותיו ומעשיו העתידיים.

בין דצמבר 1927 ליולי 1929 רוסלי כתב את הספר "Socialismo Liberal" עבודתו התאורטית המשמעותית ביותר. הוא כתב אותו בזמן כליאתו באי ליפארי. את כתב היד של הספר הבריחה אשתו מריון ביוני 1929, חודש לפני שרוסלי ברח בעצמו מהכלא. הספר פורסם בפריס ב-1930, וזכה לביקורות נלהבות. הספר מבטא את התפיסה הביקורתית של רוסלי נגד הסוציאליזם והמרקסיזם. הגישה של רוסלי מהווה אלטרנטיבה הן לגישות סוציאליסטיות מרקסיסטיות והן לגישות של כלכלת שוק חופשי. הספר מבטא את הרעיון של שילוב בין קולקטיביזם ואינדובידואליזם.

בערב ראש השנה 1924 פעלו הפשיסטים נגד קבוצת מעגל התרבות, שבה היה חבר. באחר הצהריים של החג קבוצת פאשיסטים פרצו למקום מפגשם של חברי מעגל התרבות והרסו אותו. הם זרקו את העיתונים והרהיטים לכיכר ושרפו אותם. לאחר מכן, הורו השלטונות לפרק את מעגל התרבות מאחר שפעילותו מעוררת התנגדות למפלגה.^[3]

כתומך פעיל במפלגה סוציאל-דמוקרטית, ה-Partito Socialista Unitario (PSU) (אנ'), שמנהיגיה היו טוראטי ומאטיאוטי. הוא החל לכתוב טור ביקורת עבור ה-Critica Sociale (אנ'), עיתון איטלקי בעל דעות שמאל. הטור נערך על ידי טוראטי. לאחר הירצחו של מאטיאוטי ביוני 1924, רוסלי ייסד בית הוצאה לאור בשם "Non mollare" ("לא לוותר"), בעזרתם של ארנסטו רוסי (איט') וסאלבמיני. ההוצאה לאור פעלה באופן חשאי, בעקבות האלימות מצד השלטון הפאשיסטי כנגד המתנגדים לשלטונו, שהתחזקה באותו התקופה.

ב-1926 הוא ארגן יחד עם סנדרו פרטיני ופרוצ'ו פארי את הברחתו של טוראטי לצרפת. פארי ורוסלי נלכדו והואשמו בסיוע למתנגדי משטר. המשפט נערך בסבונה (אנ'). טיעוני ההגנה של רוסלי ופארי במשפט התבססו על הרעיונות הסוציאליסטיים והליברליים, והמשפט הפך לכתב אשמה נגד המשטר. בסופו של המשפט נגזרו על רוסלי עשרה חודשי מאסר, וחמש שנות הגלייה, אותם ריצה באי ליפארי, יחד עם חבריו.

רוסלי ברח מליפארי ב-27 יולי 1929 לתוניסיה יחד עם אמיליו לוסו (Emilio Lussu) (אנ') ופרנקו פאוסטו ניטי (Francesco Fausto Nitti) (אנ'), ומשם הצליחו השלושה להגיע לצרפת. בזמן בריחתו עצרו השלטונות הפאשיסטים את אשתו. במהלך שהותו בפריז ארגן רוסלי מחאה בין-לאומית במטרה להביא לשחרור אשתו, שכללה גם לחץ מטעם הממשלה הבריטית, מאחר שאשתו הייתה אזרחית בריטית. הלחצים נשאו פרי, ומריון שוחררה.^[4] בזמן שהותו בצרפת רוסלי סייר בכל אירופה במטרה לקדם את רעיונותיו בדבר ברית בין ליברלים וסוציאליסטים לא-מרקסיסטיים.

אף על פי ששהה בגלות, האמין רוסלי שהתנועה האנטי-פאשיסטית האיטלקית צריכה למקד את המאבק בתוך איטליה.

בשנת 1929, היה שותף להקמתה בפריס של צדק וחירות, תנועת התנגדות לפאשיזם. צדק וחירות נוצרה כתנועה חוץ-מפלגתית עקב הביקורת של רוסלי על הפאסיביות והאידאולוגיה הכושלת של המפלגות האיטלקיות הקיימות. רוסלי לא ראה בצדק וחירות מפלגה. הוא טען כי היא צריכה להיות תנועה מהפכנית, ללא כרטיסי חבר, כשהחברים בה מקדישים את עצמם לתנועה כוללת אנטי-פאשיסטית הלוחמת עבור הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית ודמוקרטית.

התנועה פרסמה כתב עת בשם "Giustizia e Liberta Journals" והצטרפה לאיגוד האיטלקי של התנועות האנטי פאשיסטיות והלא-קומוניסטיות. איגוד זה ניסה לתאם ולארגן את הפעולות נגד הפאשיזם באיטליה. לאחר עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה ב-1933 כתב העת החל לקרוא לפעילות צבאית מהפכנית על מנת לעצור את המשטר הנאצי מהתפשטות לאירופה.

ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד כאשר כוחות פאשיסטים הובילו הפיכה נגד הממשלה הרפובליקנית. באוגוסט 1936, במסגרת פעילות הבריגדות הבין-לאומיות, רוסלי, יחד עם קמילו ברנרי (Camillo Berneri) (אנ') ותנועת "צדק וחירות" הובילו את בריגדת מאטיאוטי (Battaglione Matteotti) ללחימה לצד הכוחות הספרדים הרפובליקאים כנגד התפשטות הפאשיזם. הבריגדה הורכבה מיחידת מתנדבים שכללה אנרכיסטים ליברלים סוציאליסטים וקומניסטים איטלקיים. היחידה השתתפה בניצחון על הכוחות של פרנקו בקרב על מונטה פלדו (Monte Pelado) (אנ'). בדבריו ברדיו ברצלונה ב-13 נובמבר טבע את האמרה המפורסמת: "Oggi in Spanga Domani in Italia", "היום בספרד מחר באיטליה" – ובכך התכוון שהניצחון על הפאשיסטים בספרד, יוביל לניצחון על הפאשיסטים גם באיטליה.^[5]

רוסלי חלה, ונשלח בחזרה לפריז משם הוא המשיך לתמוך בפעילות האנטי-פאשיסטית.

ב-17 במאי 1937 נסע לבית הבראה בבנולאה דה ל'אורנה (Bagnoles-de-l'Orne). ב-5 ביוני הצטרף אליו אחיו נלו. ב-9 ביוני נרצחו האחים רוסלי על ידי ה"Cagoule" קבוצת פאשיסטים צרפתים שנשלחו על ידי גליאצו צ'אנו, בהוראת מוסליני. גופתיהם נמצאו ב-11 ביוני והלוויתם של האחים נערכה ב-19 ביולי בפריז בבית הקברות פר לשז.

ל-29 בינואר 1945, החל בבית הדין הגבוה לצדק ברומא משפט שעסק בהתנקשות בחייהם של האחים רוסלי, עקב תביעת פיצויים שהוגשה על ידי בנות משפחת רוסלי בעקבות פסיקת בית המשפט נגזר עונש מוות על אחד הרוצחים ומאסרי עולם על היתר אך העונשים בוטלו בשנת 1948.

ב-29 באפריל 1951 הוחזרו גופותיהם של האחים רוסלי לאיטליה ונקברו בבית הקברות טרספיאנו (Trespiano) (איט') בטקס נכח לואיג'י אינאודי שהיה נשיא איטליה בזמנו וחברו של רוסלי מימיו המוקדמים וג'אטנו סאלבמיני נאם.^[6]

אחרי הרצח של האחים רוסלי, אנשי רוח בהם פבלו פיקאסו חתמו על הצהרה פומבית שקבעה "ההתנקשות באחים רוסלי מסמלת את מותה של החירות באירופה".^[7]

אלברטו מורביה בן דודם של האחים רוסלי כתב את הספר ה"הקונפורמיסט" שעלילתו מבוססת על רצח האחים רוסלי^[8]

מספר רב של בתי ספר ורחובות ברחבי איטליה נקראו על שם האחים רוסלי (fratelly rosselli).

ביער ליד בנולאה דה ל'אורנה (Bagnoles-de-l'Orne) מקום הירצחם של האחים רוסלי הוצבה אנדרטה לזכרם האנדרטה עשויה משיש לבן מטוסקנה והוצבה על ידי אנטי פאשיסטים איטלקיים בשנת 1951.

בשנת 2000 עמותת משפחת רוסלי השיג את הארכיון והספרייה של משפחת רוסלי ובאתר הארכיון נמצאים המסמכים אודות חייהם של משפחת רוסלי^[9]

• לואיג'י אינאודי
• ג'אקומו מאטיאוטי
• פרוצ'ו פארי
• סנדרו פרטיני

• Aldo Garosci, Vita di Carlo Rosselli, Firenze 1945
• Nicola Tranfaglia, Carlo Rosselli, Baldini e Castoldi Dalai editore, 2010
• Stanislao G.Pugliese, Carlo Rosselli Socialist Heretic and Antifascist Exile, Harvard University Press, 1999
• Carlo Rosselli, Liberal Socialism, Princeton University Press, 1994
• Zeffiro Ciuffoletti, Nello Rosselli Uno storico sotto il fascismo, La Nuova Italia 1979
• Giuseppe Fiori, Casa Rosselli, Einaudi, Torino 1999
• Calloni e Lorella Cedroni, Feltrinelli, Milano 1997

מדיה וקבצים בנושא קרלו רוסלי בוויקישיתוף

• ארכיון משפחת רוסלי Archivio della Famiglia Rosselli
• אריאל אוקסהורן, על הנורמליות משלמים מחיר יקר, באתר ישראל היום
• קרלו רוסלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• "Il discorso di Carlo Rosselli "Oggi in Spagna, domani in Italia
• Discorso su radio Barcellona – 13 novembre 1936