אורכו של קרחון מרץ הוא כ-72 ק"מ ורוחבו הממוצע 32 ק"מ. הוא מגיע אל הים בקצהו של פיורד באורך 60 ק"מ, שם הוא נמשך כלשון קרחון גדולה ויוצא בין כף דה לה מוטה/מפרץ בוכאנן ממערב וכף הארלי/מפרץ פישר ממזרח אל תוך האוקיינוס הדרומי. אורכה של לשון קרחון מרץ (67°10′S145°30′E / 67.167°S 145.500°E / -67.167; 145.500 (Mertz Glacier Tongue)) הוא כ-80 ק"מ בסך הכל, שכן היא מזדקרת כ-25 ק"מ אל תוך האוקיינוס. רוחבה הוא 40 ק"מ פחות או יותר. הקרחון מעביר כ-10 עד 12 ג'יגה טון לשנה אל הפיורד והלשון מתקדמת כק"מ אחד בשנה במורד הפיורד ואל תוך האוקיינוס.
היסטוריה
משלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה (1914-1911) בהנהגת דאגלס מוסון גילתה את הקרחון וקראה לו על שם זאוויר מרץ, חבר המשלחת שנספה ב-7 בינואר 1913 במסע של קבוצת המזרח הרחוק. שרידי גופתו של מרץ טמונים עדיין בקרחון הנושא את שמו, קרובים קילומטרים אחדים לאוקיינוס הדרומי משהיו כשמוסון קבר אותו בקרח.[1]
התנתקות 2010
בפברואר 2010 ניתקה כמחצית מלשון הקרחון מרץ, חלקת קרח שאורכה כ-78 ק"מ ורוחבה כ-39 ק"מ, אשר הזדקרה למרחק 100 ק"מ אל תוך האוקיינוס הדרומי, מגוף הלשון העיקרי.[2] ההפרדה התרחשה בסביבות 12 או 13 בפברואר, לאורך שני קווי שבר קיימים משני צדי הלשון.[3] לאירוע תרמה במידה מסוימת התנגשות של גוש קרח גדול עם גוף הלשון. גוש הקרח B-9B היה שריד של גוש הקרח B-9, שאורכו 97 ק"מ ורוחבו 30 ק"מ, אשר ניתק ממדף הקרח רוס בשנת 1987[4] ולא מכבר ניתק מגדת ניניס ממזרח ללשון, שם היה תקוע במשך 18 שנים.
גוש הקרח החדש שנוצר נקרא Iceberg C-28,[5] משום שהוא גוש הקרח הגדול ה-28 במספר שניתק ממדף הקרח האנטארקטי, ברביע הפונה אל אוסטרליה, מאז 1976. גובהו של גוש הקרח הוא 400 מ' ופני השטח שלו מכסים 2545 קמ"ר.[6] ומשקלו מוערך בכ-860 מיליארד טון. לדברי חוקר הקרחונים האוסטרלי ניל ינג, אירוע כזה מתרחש אחת ל-50 עד 100 שנים. הואיל והלשון מתקדמת ק"מ אחד בשנה, גוש הקרח החדש הזה מייצג כ-70 שנה של התקדמות קרחון.
בתוך שבועיים חג גוש הקרח מרץ סביב נקודת ההתנגשות עם B9-B ונח במקביל לקו החוף.[7] גוש הקרח נסחף מערבה לאחר ההתנגשות ובאפריל 2010 נחבט בפסגה תת-ימית בהתנגשות, ששברה אותו לשני חלקים.[2][8]
זרימת גושי הקרח מן הקרחון המבותר הפחיתה את יעילות הפוליניה מערבית לקרחון מרץ, שפעלה כאחד האזורים העיקריים של אנטארקטיקה להיווצרות מי מצולות אנטארקטיים דחוסים. ההינתקות יכולה להשפיע על עתיד המסוע הימי סביב אנטארקטיקה.[9][10][11]