ניקולס המשיך בפרויקט מנהטן גם לאחר המלחמה, עד שהוועדה לאנרגיה האטומית קיבלה אחריות על נושא הגרעין בינואר 1947. הוא היה קצין הקשר הצבאי עם הוועדה בשנים 1946–1947. לאחר לימוד קצר באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל, ומונה לראש פרויקט הנשק המיוחד של הצבא (אנ'), ואחראי על ההיבטים הצבאיים של הנשק האטומי, כולל לוגיסטיקה, טיפול והדרכה. הוא היה סגן מנהל המחלקה לענייני אנרגיה אטומית במטה הכללי של צבא ארצות הברית, והיה איש הצבא הבכיר בוועדת הקשר הצבאית שעבדה עם הוועדה לאנרגיה האטומית.
בשנת 1950 מונה ניקולס לסגן מנהל אגף הטילים המונחים במשרד ההגנה, וב-1952, כשהאגף אורגן מחדש, מונה לראש המחקר והפיתוח בו. בשנת 1953 התמנה למנהל הכללי של הוועדה לאנרגיה אטומית, שם קידם הקמה של תחנות כוח גרעיניות. הוא גם מילא תפקיד מפתח בהליכים שהביאו לביטול הסיווג הביטחוני הגבוה של רוברט אופנהיימר.
ראשית חייו
קנת דייוויד ניקולס נולד ב-13 בנובמבר 1907 בווסט פארק שבאוהיו, אחד מארבעת ילדיהם של וילבר ניקולס ואשתו מאי קולברום. הוא סיים חמישי בכיתתו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט בשנת 1929, והוצב כקצין זוטר בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. ב-1929 נסע לניקרגואה במסגרת משלחת שערכה סקר לבניית תעלה בין-אוקיאנית במקום. קצין עמית במשלחת היה לסלי גרובס, שלימים היה ראש פרויקט מנהטן, ודמות בולטת בקריירה של ניקולס. על שירותו במשלחת הוענקה לניקולס מדליית הצטיינות של ניקרגואה "על שירות יוצא דופן שנתן לרפובליקה של ניקרגואה."
ניקולס חזר לארצות הברית בשנת 1931, החל ללמוד באוניברסיטת קורנל, סיים תואר ראשון, ובהמשך סיים תואר שני ב-10 ביוני 1933, שניהם בהנדסה אזרחית. בעת לימודיו בקורנל, נישא לג'קלין, ונולדו להם שני ילדים.
ב-1934 קיבל מענק מחקר מהמכון הבינלאומי לחינוך, שאותו ניצל ללימודים של שנה אחת באוניברסיטה הטכנית של ברלין בנושא 'שיטות מחקר אירופיות בהידראוליקה'. כששהה בברלין הועלה לדרגת לוטננט, ובלימודיו כתב תזה שזיכתה אותו בפרס האגודה האמריקאית למהנדסים אזרחיים. לאחר שחזר לארצות הברית, השתמש בתזה שכתב בברלין כבסיס לעבודת דוקטורט, וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת איווה. באוגוסט 1937 החל להדריך בווסט פוינט, וב-13 ביוני 1939 הועלה לדרגת קפטן.
מלחמת העולם השנייה
מפעל K-25 להעשרת אורניום בשיטת הדיפוזיה הגזית. אורכו כ-1,500 מטר והוא היה בזמנו המבנה הגדול ביותר בעולם. מבין שלוש שיטות ההעשרה, הותיר ניקולס באוק רידג' בתום המלחמה רק את מפעלי ההעשרה בדיפוזיה גזית.
ביוני 1941 זימן קולונל ג'יימס מרשל את ניקולס ל'מחוז הנדסה סירקיוז' כדי להיות מהנדס אזור, האחראי על בניית מחסנים ומתקנים בבסיס חיל האוויר במקום. בהמשך, ביקש ממנו מרשל לקחת על עצמו אחריות נוספת כמהנדס אזור האחראי על הקמת מפעל TNT חדש בוויליאמספורט שבפנסילבניה. בפרויקט זה עבד ניקולס עם חברת דופונט ועם סטון אנד ובסטר כקבלנים גדולים, ועם לסלי גרובס, שהיה הקולונל האחראי על הבנייה הצבאית.
ביוני 1943 זימן מרשל את ניקולס לפגישה נוספת בוושינגטון. מרשל מונה בימים אלו למהנדס 'מחוז מנהטן', האחראי מטעם חיל ההנדסה על פרויקט מנהטן, וקיבל הרשאה וסמכות לגייס לפרויקט קצינים ואזרחים מ'מחוז הנדסה סירקיוז', שהעבודה בו כמעט הסתיימה. מרשל השתמש בסמכות זו, וכמעשה ראשון הביא את ניקולס לפרויקט ומינה אותו לסגנו, מינוי שקיבל תוקף כש'מחוז מנהטן' נוצר רשמית ב-16 באוגוסט1942.
ההחלטה החשובה הראשונה שעמדה בפני המחוז החדש, שבשונה ממחוזות אחרים בחיל ההנדסה לא הוגדרו לו גבולות גאוגרפיים, הייתה למצוא אתר מתאים לבניית מפעלי העשרת האורניום. ב-30 ביוני 1943 ביקרו מרשל וניקולס בטנסי, נפגשו עם בכירים ברשות עמק טנסי, ודנו עימם על אתרים שאותרו בסקר קודם לרגלי הרי קמברלנד, שנראו מתאימים (אוכלוסייה דלילה, רשת תחבורה, וחשמל ומים בשפע).
האתר שנבחר היה אוק רידג', אך מרשל השהה את הרכישה, מכיוון שחיכה לתוצאות חיוביות של מספר בדיקות מדעיות שיצדיקו את ההשקעה בבניית מפעל בהיקף מלא. מיד אחר כך ביקר ניקולס במעבדה המטלורגית באוניברסיטת שיקגו, ונפגש עם ארתור קומפטון. כשראה את הצפיפות בה, החליט ניקולס בעצמו ובאחריותו להקים אתר ניסויים חדש בארגון פורסטוויץ', שבסופו של דבר יהפוך למעבדה הלאומית ארגון (אנ').
ניקולס לקח על עצמו את האחריות על עפרות האורניום. הוא סיכם עם משרד החוץ שיוטל פיקוח על ייצוא תחמוצת אורניום, ונכנס למשא ומתן עם אדגר סנגייר (אנ') על קניית 1,200 טון של עפרות מקונגו הבלגית, שאוחסנו במחסנים בסטטן איילנד. ניקולס גם הסדיר את רכישת עפרות האורניום מחברת המכרות 'אלדורדו כרייה וזיקוק' (אנ') מפורט הופ באונטריו שבקנדה, ואת העברתן במשלוחים של 100 טון כל אחד. הוא גם נפגש עם תת-מזכיר האוצר, דניאל בלנד, והסדיר העברה של 14,700 טון כסף ממטבעת וסט פוינט למפעל Y-12, במקום נחושת, שהייתה במחסור קשה בשל צורכי המלחמה.
בספטמבר 1942, מונה גרובס לראש פרויקט מנהטן, והועלה לדרגת בריגדיר גנרל. גרובס פעל במהירות להאיץ את הפרויקט. הוא אישר מיד את רכישת השטח באוק רידג', והפעיל לחץ להעלאת העדיפות הצבאית של הפרויקט לרמה AAA. הוא קבע את המטה שלו בקומה חמישית בבניין החדש של משרד המלחמה בוושינגטון, במקום שמרשל החזיק משרד קישור.
ניקולס, שמיקד את מאמציו ברכישה ואספקה יציבה של עפרות אורניום, באספקת חומרים נדרשים ובפרויקט הפלוטוניום, קודם לדרגת קולונל ב-22 במאי 1943. ב-13 באוגוסט החליף ניקולס את מרשל בתפקיד מהנדס המחוז של 'מחוז הנדסה מנהטן'. כמהנדס המחוז היה ניקולס אחראי הן על כל מפעלי העשרת האורניום באוק רידג', והן על כל מתקני ייצור הפלוטוניום באתר הנפורד. אחת הפעולות הראשונות של ניקולס כמהנדס המחוז, הייתה להעביר את מטה המחוז ממנהטן שבניו יורק לאוק רידג' שבטנסי, אף ששם המחוז, 'מנהטן', לא השתנה.
ניקולס במשרדו, 1945מראה מהאוויר של ענן הפטרייה הגרעינית של פיצוץ "אייבל" באטול ביקיני בניסוי מבצע פרשת דרכים, יולי 1946
בינואר 1946 הועלה ניקולס לדרגת בריגדיר גנרל, ומונה לסגנו של גרובס, אף שהמשיך להיות מהנדס מחוז מנהטן של חיל ההנדסה. בדצמבר 1946 המליץ על סגירת מסלולי אלפא במפעל ההפרדה האלקטרומגנטית Y-12 ועל סגירת מפעל הדיפוזיה התרמית S-50, כך שהעשרת האורניום תמשיך רק במפעל הדיפוזיה הגזית הוותיק K-25, ובמפעל הדיפוזיה הגזית החדש K-27 שהתחיל לפעול בינואר 1946.
ניקולס דאג להמשך תקצובן של המעבדות הלאומיות, ועזר לאמן באוק רידג' את מהנדסי חיל הים בשילוב הנעה גרעינית באוניות. ביולי 1946 היה נציג פרויקט מנהטן במבצע פרשת דרכים, שבו נוסו פצצות אטום באטולביקיני ומתחת למים באוקיינוס השקט, כדי לבחון את השפעת הפיצוץ הגרעיני על ספינות מלחמה.
ניקולס מונה על ידי גרובס לקצין הקשר לוועדה לאנרגיה אטומית, שעמדה לקבל את האחריות על כל נושא הגרעין ב-1 בינואר1947, ותחת אחריותו נעשתה העברה מסודרת של האחריות והנכסים מפרויקט מנהטן לוועדה.
בינואר 1948 הוא חזר לצבא כדי להחליף את גרובס כראש פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים (AFSWP), שכן חיל הים וחיל האוויר הטילו וטו זה על מועמדו של זה. כמפקד ה-AFSWP קיבל ניקולס באפריל 1948 דרגת מייג'ור גנרל, והפך בכך לגנרל הצעיר ביותר בצבא באותה תקופה. הוא גם היה איש הצבא הבכיר בוועדת הקשר הצבאי לוועדה לאנרגיה אטומית, וסגן עוזר ראש מטה הצבא לענייני אנרגיה אטומית.
בשנת 1950 התמנה לסגן מנהל אגף הטילים המונחים במחלקת ההגנה, ופיקח מטעמה על פרויקט ניקה[א], שבו פותחה מערכת טילי הנ"מ האופרטיבית הראשונה. ב-1952, כשהאגף אורגן מחדש, מונה לראש המחקר והפיתוח בו.
ניקולס פרש מהצבא ב-31 באוקטובר 1953. עבור שירותו בשנים 1948 עד 1953 הוענקה לו באיחור, בשנת 1956, 'מדליית השירות המצוין' שנייה.
לאחר פרישתו, מונה ב-2 בנובמבר 1953 למנהל כללי של הוועדה לאנרגיה אטומית. בתפקיד זה פעל להסרת סיווגו הביטחוני הגבוה של רוברט אופנהיימר, בטענה שהוא קומוניסט, ולפיכך אינו אמין. הוועדה הסכימה, וסיווגו הביטחוני של אופנהיימר הוסר.
.jpg)
