דיטרמן נולד בשנת 1949 בזיגן. בזמן לימודי תואר בחינוך נתקל דיטרמן בספרו של וולטר תימן "על היהודים בזיגרלנד", והתוודע לכך שסוחרים יהודים רבים חיו בעבר באזורו. התגלית גרמה לו לבחור בלימודי היסטוריה יהודית. דיטרמן עסק בנושא וכתב את התזה שלו בנושא "חקירות על ההיסטוריה של יהודי זיגרלנד בתקופת הנציונל-סוציאליזם".[3] בהמשך הצטרף דיטרמן לאגודה לשיתוף נוצרי יהודי שבזיגן, ובשנת 1974 נבחר לחבר הנהלתה.[4][5][6][7]
50 שנים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, ב-1983, פרסם דיטרמן את מדריך העיר שלו, ויזם "סיור אלטרנטיבי בעיר" זיגן, שבו הראה את אתרי הנאציזם ובעיר.[4] העבודה "חיים יהודיים בעיר זיגן" זכתה לעניין ציבורי. במדריך העיר שלו "זיגן: עיר מתחת לצלב קרס", שנמכר 12,000 פעמים בארבע מהדורות, דיווח בפירוט על היקף ההרס שגרמו הנאצים.[8][4][9][10]
דיטרמן הוביל כמאתיים סיורים למקומות שבהם חיו, עבדו והתפללו יהודים בעבר. הוא כתב ספרים ומאמרים, החל מביוגרפיות משפחתיות יהודיות ועד להיסטוריה של בתי קברות יהודיים. דיטרמן כתב שלושה ספרים. הראשון שבהם עסק בבית הכנסת שבעיר זיגן ועל שריפתו בליל הבדולח. ספר נוסף כתב על חיי היהודים בזיגן בתקופת השלטון הנאצי. הספר השלישי שכתב, "וולטר קרמר- מזיגן לבוכנוולד", עסק בוולטר קרמר, יליד זיגן, חבר המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, שהוכר כחסיד אומות העולם על עזרתו לאסירים יהודים תוך סיכון חייו בתקופת השואה.[8]
דיטרמן היה מועמד לקבלת עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, העיטור הגבוה ביותר של גרמניה, אך דחה את המועמדות בטענה ש"בגרמניה אין לנו הזכות אלא החובה לתקן את מה שעשה דור ההורים והסבים שלנו".[2][11]
בשנת 2009 קיבל דיטרמן את פרס אוברמאייר,[12] פרס המוענק לאנשים שתרמו תרומה התנדבותית יוצאת דופן לשימור ותיעוד ההיסטוריה, המורשת, התרבות או השרידים היהודיים של קהילות גרמניות מקומיות.[12] הוא קיבל את הפרס בעקבות פניה של תושב ארצות הברית בשם רוג'ר הרץ-פישלר, שחיפש מידע על משפחתו שגרה במחוז זיגן בזמן מלחמת העולם. דיטרמן ערך מחקר ומצא מידע על משפחתו של הרץ פישלר. בשנת 1998 הציג דיטרמן תערוכה של תצלומים ומכתבים שהוקדשו כולם למשפחת אמו של הרץ-פישלר.[13][14][15]
עד יום מותו ב-14 באוגוסט 2017,[16] עסק דיטרמן בתיעוד ובשחזור של זכר הקהילה היהודית בגרמניה.[17][9]
הקמת המוזיאון האקטיבי שבדרום וסטפליה, זיגן
קלאוס דיטרמן נאבק במשך ארבע שנים כדי להקים מוזיאון במקלט שעמד על חורבות בית הכנסת הגדול בזיגן שנשרף בליל הבדולח. הרשויות המקומיות דחקו בו להקים את הפרויקט באחד מ-11 המקלטים האחרים בעיר, אך לבסוף הושגה פשרה בנושא.[11][18]
תמונת בית הכנסת שנשרף, על קיר המוזיאון האקטיבי בזיגן.
ב-9 בנובמבר 1992 נפתח המוזיאון לציבור בתערוכה קטנה לרגל יום הזיכרון לליל הבדולח.[19] כיום המוזיאון פופולרי,[20] ומבקרים בו כ-3,000 עד 4,000 אנשים בכל שנה, הכוללים כיתות בית ספר וקבוצות השייכות לכנסיות. במרוצת השנים הוסיפו קומה נוספת למוזיאון.[20]
המוזיאון האקטיבי שהקים דיטרמן מספק תיעוד של ההיסטוריה האזורית של היהדות. בנוסף, ישנה תערוכה המוקדשת לקבוצות שהיו קורבן של הנאצים: קורבנות תוכנית T4, קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים ואחרים. במקום קיימים מסופי מחשב המאפשרים למבקרים לאחזר נתונים הנוגעים להיסטוריה המקומית, או לערוך מחקר משלהם באינטרנט. כמו כן, ישנה תצוגה מיוחדת מתעדת את וולטר קרמר, חסיד אומות העולם.[20][5] במוזיאון קיים גם ספר זיכרון דיגיטלי שמכיל ביוגרפיות של כאלף קורבנות הנאצים במחוז זיגן ויטגנשטיין.[21]
