קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה היא בלדה מאת שאול טשרניחובסקי, שנכתבה בשנת 1924 בעקבות אגדה ידועה על אמו של רש"י (או אמו של רבי יהודה החסיד; האגדה התגלגלה לאישים נוספים).
עוד מעשה שקרה לאמו של רבי יודא חסיד, בעת שהיתה מעוברת [=בהיריון] עמדה פעם אחת בסמטא צרה על יד בית הכנסת של נשים (בוורמיישא), והנה בא לקראתה עגלון רשע עם סוסו ועגלתו והתנכל לה לדורסה. האשה דחקה עצמה אל קיר בית הכנסת, ונעשה לה נס והקיר נכפף, והאשה הצדקנית באה בו. והרשע עם עגלתו עברו שם מבלי לנגוע בה לרעה. ומזה אנו למדים גודל צדקתו של ר' יודא חסיד, שקרה לו נס גדול עוד לפני שיצא לאוויר העולם. ועד היום הזה עומדת החומה הכפופה, וכל הזרים הבאים (לוורמיישא) הולכים לראות את המקום אשר בו קרה הנס הגדול.
האגדה נחתמת בשורה "על הנס הזה נמצא כתוב בספר שלשלת הקבלה", על אף שבספר "שלשלת הקבלה" אין אזכור לאם הרה, אלא מסופר בו על רבי יהודה החסיד עצמו שהנס אירע עמו.[1]
כיום מוכרת יותר גרסה נוספת ומאוחרת של האגדה,[2] המייחסת את סיפור הנס לאמו של רש"י. ידוע שרש"י נולד בטרוייש, אך אי-התאמה זו נפתרת בטענה שבעת הריונה שהתה אמו זמן מה בוורמייזא. גרסאות נוספות מספרות את האגדה על אמו של הרמב"ם ועל אמו של הגר"א (בהתאמות המתבקשות של מקום האירוע).[3]
האופטימיות ששידר המשורר 32 שנים מוקדם יותר, בשירו "אני מאמין" (”כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז”), התחלפה בבלדה שלפנינו בפסימיות - המשורר איבד את אמונו באדם, והוא חש שהרשע האנושי הופך אפילו את הטבע למרושע.
לקריאה נוספת
יעקב בהט, "עיון בבאלאדה "קיר הפלא אשר בוורמיזא" לש' טשרניחובסקי": עשרים שנה לפטירת המשורר, אוּרים: ירחון לשאלות חינוך ותרבות, כא, א (164) (תשרי תשכ"ד, אוקטובר 1963), עמ' 2–4.