ארנסט מוריס "קיקי" ואנדוויי השלישי (באנגלית: Ernest Maurice "Kiki" VanDeWeghe III; נולד ב-1 באוגוסט 1958) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1980–1993. לאורך קריירת המשחק השתתף פעמיים במשחק האולסטאר של ה-NBA, ורשם ממוצעים כוללים של 19.7 נקודות, 3.4 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים למשחק.[1]
בין השנים 2001–2006 שימש כג'נרל מנג'ר של דנוור נאגטס, ובין השנים 2008–2010 מילא תפקיד דומה בניו ג'רזי נטס. מאז 2013 מחזיק בתפקיד סגן נשיא ה-NBA לפעולות כדורסל ("Executive Vice President of Basketball Operations").[2]
אביו, ארני ואנדוויי, שיחק ב-NBA בין השנים 1949–1956, ודודו מל האטצ'ינס שיחק ב-NBA בין השנים 1951–1958. כמו כן, אחייניתו קוקו ואנדוויי היא טניסאית מקצוענית.
נעורים וקריירת מכללות
ואנדוויי נולד בעיר ויסבאדן שבגרמניה המערבית (כיום גרמניה), בעת שאביו הוצב בה כרופא בחיל האוויר של ארצות הברית. לאחר מכן עבר עם משפחתו ללוס אנג'לס, ובשנת 1976 החל ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ("UCLA"). בעונתו האחרונה בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, 1979/1980, קלע ואנדוויי 19.5 נקודות בממוצע למשחק והוביל את הקבוצה למעמד גמר טורניר אליפות המכללות.[3] במשחק הגמר עצמו הפסידה UCLA בתוצאה 54–59 מול אוניברסיטת לואיוויל, אותה הוביל דארל גריפית'.[4]
קריירת משחק
דנוור נאגטס
בדראפט ה-NBA 1980 נבחר ואנדוויי בבחירה ה-11 על ידי דאלאס מאבריקס,[5] אך הוא סירב לשחק עבורה. בדצמבר 1980, כחודשיים לאחר תחילת העונה, קיבל את מבוקשו כאשר נשלח בטרייד לדנוור נאגטס בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות. לאחר עונת רוקי סולידית שבה קלע 11.5 נקודות בממוצע למשחק, פרץ ואנדוויי בעונתו השנייה כשקלע 21.5 נקודות למשחק. הודות לקו הקדמי המוכשר של הנאגטס, שכלל גם את אלכס אינגליש ודן איסל, קלעה דנוור את ממוצע הנקודות הגבוה ביותר למשחק ב-NBA בכל אחת מארבע עונותיו בקבוצה (כ-124 למשחק לאורך התקופה). את עונת 1982/1983 סיים ואנדוויי במקום השני בטבלת קלעי הליגה (אחרי אינגליש) עם 26.7 נקודות למשחק, ובעונה העוקבת סיים שלישי עם שיא קריירה של 29.4 נקודות למשחק. בשתי העונות השתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, לצד חברו לקבוצה אלכס אינגליש.
ב-13 בדצמבר 1983 קלע ואנדוויי שיא קריירה של 51 נקודות במשחק מול דטרויט פיסטונס, אשר נגרר לשלוש הארכות והסתיים בתוצאה ההיסטורית 186–184 לטובת דטרויט. סך הנקודות שקלעו שתי הקבוצות (370) הוא הגבוה ביותר בתולדות ה-NBA.[6][7] כחודש לאחר מכן, ב-11 בינואר 1984, קלע ואנדוויי 50 נקודות במשחק היסטורי נוסף, בו גברו הנאגטס על סן אנטוניו ספרס בתוצאה 163–155. סך הנקודות במשחק זה היה הגבוה בתולדות הליגה עבור משחק שלא נגרר להארכה.[8]
פורטלנד טרייל בלייזרס
ביוני 1984, לאחר ארבע עונות בדנוור, הועבר ואנדוויי בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס בתמורה לפאט ליבר, קלווין נאט, ויין קופר ושתי בחירות דראפט עתידיות.[9] בארבע עונותיו הראשונות בפורטלנד קלע ואנדוויי 24.1 נקודות בממוצע למשחק, ולצד קלייד דרקסלר הצעיר הוביל את הקבוצה ל-4 העפלות רצופות לפלייאוף ה-NBA. בתחילת עונת 1987/1988 סבל מפציעה בגבו, אשר אילצה אותו להחמיץ את 42 המשחקים הראשונים של העונה. לאחר חזרתו התקשה לשחזר את היכולת הגבוהה שהציג טרם הפציעה, ואיבד את מקומו בחמישיית הקבוצה לג'רום קרסי.
השנים האחרונות
בפברואר 1989, לאחר כארבע עונות וחצי בפורטלנד, הועבר ואנדוויי בטרייד לניו יורק ניקס, במדיה שיחק אביו ארני בין השנים 1949–1956. עד סיום עונת 1991/1992 קלע 11.5 נקודות למשחק עבור הניקס, לרוב כשחקן ספסל. בעונת 1992/1993 שיחק עבור לוס אנג'לס קליפרס, ובסיומה פרש ממשחק, בגיל 34.
ב-12 מתוך 13 עונותיו ב-NBA העפילו קבוצותיו לשלב הפלייאוף, אך באף אחת מהן לא עברה את הסיבוב השני. בעת פרישתו ניצב ואנדוויי במקום התשיעי בתולדות ה-NBA באחוזי קליעה מקו העונשין, עם 87.2%.[10]
קריירת ניהול ואימון
לאחר פרישתו ממשחק הצטרף לצוות המקצועי של דאלאס מאבריקס, וסייע בהתפתחות של שחקנה דירק נוביצקי. בעונות 2000 ו-2001 שימש כעוזר מאמן בקבוצה, תחת דון נלסון.[11]
דנוור נאגטס
לקראת עונת 2001/2002 מונה ואנדוויי לג'נרל מנג'ר של דנוור נאגטס, במקומו של דן איסל, אשר נשאר לתפקד כמאמן הקבוצה. בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה ניצחו הנאגטס ב-26.8% בלבד ממשחקיהם, אך בעונת 2003/2004, לאחר צירופו של כרמלו אנתוני בדראפט 2003 (בחירה שלישית), העפילה דנוור לשלב הפלייאוף, בראשונה זה תשע עונות. באותה עונה, כמו בשתי העונות הבאות, הודחו הנאגטס בסיבוב הפלייאוף הראשון. בסיום עונת 2005/2006 פוטר ואנדוויי מתפקידו והוחלף על ידי מארק וורקנטין.
מלבד בחירתו בכרמלו אנתוני בדראפט 2003, בולט מהלכו לצרף את מרכוס קמבי וננה מניו יורק ניקס (בתמורה לאנטוניו מקדייס) ב-2002, וכן החלטתו למנות את ג'ורג' קארל למאמן הקבוצה במקום ג'ף בזדליק ב-2005. בין פעולותיו ה"כושלות" בקבוצה ניתן לציין את בחירתו בניקולוז צכיטישווילי המאכזב בבחירה החמישית של דראפט 2002, ואת ויתורו על שלוש בחירות סיבוב ראשון בדראפט כדי לצרף את קניון מרטין מהנטס ב-2004.[12]
ניו ג'רזי נטס
במהלך עונת 2006/2007 שימש ואנדוויי כפרשן כדורסל ברשת ESPN.
בדצמבר 2007 הצטרף לצוות הניהולי של ניו ג'רזי נטס, ובמאי 2008 החליף את רוד ת'ורן כג'נרל מנג'ר של הקבוצה. ב-1 בדצמבר 2009, לאחר שהקבוצה פתחה את עונת 2009/2010 עם 18 הפסדים רצופים (שהיוו שיא NBA לפתיחת עונה), מינה עצמו ואנדוויי למאמן הקבוצה במקומו של לורנס פרנק.[13] עד סיום אותה עונה רשמו הנטס תחת ואנדוויי מאזן שלילי 12–52, בדרך למאזן הגרוע בתולדות המועדון (12–70). לקראת עונת 2010/2011 רכש את הקבוצה מיכאיל פרוכורוב, אשר פיטר את ואנדוויי מניהול הקבוצה ומינה במקומו את בילי קינג.
בין פעולותיו הבולטות עם הנטס נמנות בחירתו בברוק לופז בבחירה העשירית של דראפט 2008, והעברתם של כוכבי הקבוצה ריצ'רד ג'פרסון (למילווקי ב-2008) ווינס קרטר (לאורלנדו ב-2009) בטריידים עבור שחקנים צעירים.[12]
מנהלת ה-NBA
בשנת 2013 מונה ואנדוויי לתפקיד סגן נשיא ה-NBA לפעולות כדורסל ("Executive Vice President of Basketball Operations").[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של ואנדוויי ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ 1 2 קיקי ואנדוויי, באתר ה-NBA, מרץ 2017
- ^ סטטיסטיקות קריירת המכללות של ואנדוויי, באתר sports-reference.com
- ^ סטטיסטיקות משחק גמר טורניר המכללות 1980, באתר sports-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1980, באתר basketball-reference.com
- ^ המשחק עם התוצאה הגבוהה בתולדות ה-NBA, באתר הפיסטונס, 13 במאי 2014
- ^ סטטיסטיקות המשחק בין הנאגטס לפיסטונס, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המשחק בין הנאגטס לספרס, באתר basketball-reference.com
- ^ ואנדוויי נשלח בטרייד לפורטלנד, באתר הניו יורק טיימס, 8 ביוני 1984
- ^ קלעי העונשין המובילים בתולדות ה-NBA, נכון לשנת 1993, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות האימון של ואנדוויי ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ 1 2 פעולותיו של ואנדוויי כג'נרל מנג'ר ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ הנטס פותחים את עונת 2008/2009 עם מאזן 0–18, באתר ניו יורק דיילי ניוז, 2 בדצמבר 2009