קונסוליית אוסטריה בירושלים הייתה נציגות דיפלומטית של הקיסרות האוסטרו הונגרית והרפובליקה האוסטרית הראשונה בירושלים.
היסטוריה
בשנת 1847 החליטה הקיסרות האוסטרית לחזק את מעמדה באימפריה העות'מאנית. הקנצלר מטרניך הורה לקונסול האוסטרי בביירות, הברון אדוארד פון אדלבורג, לארגן מחדש את הקונסוליות האוסטריות במזרח התיכון, ובמסגרת זו הוחלט על פתיחת קונסוליית־משנה אוסטרית בירושלים,[1] תחת קונסוליית אוסטריה בביירות. הקונסול הראשון יוזף פיצמאנו הגיע לירושלים במרץ 1849, וב־1852 הפכה לקונסוליה עצמאית.[2]
ב־1856 ביקר מקסימילאן, ארכידוקס אוסטריה באימפריה העות'מאנית, ושהה יומיים בירושלים. ביקור בולט יותר היה ביקורו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב־1869, בשובו מטקס חנוכת תעלת סואץ.
עם הקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1867, הפכו הקונסוליות האוסטריות בארץ ישראל לקונסוליות אוסטרו-הונגריות.
במסגרת הקונפדרציה הגרמנית ייצגה אוסטריה את הארצות הקתוליות בגרמניה, וייצוג זה היה תקף גם לגבי ירושלים, עד לאיחוד גרמניה ב־1871. הקונסוליה פרסה את חסותה גם על המנזר הפרנציסקני בירושלים. לצד זאת הקונסוליה פרסה את חסותה גם על יהודים בירושלים, וסייעה למוסדות כמו בית הספר למל, בית החולים מאיר רוטשילד ושכונת בתי מחסה.[1]
בשלהי התקופה העות'מאנית החלו הקונסוליות במעבר לבתי קונסוליות חדשים שנבנו עבורם מחוץ לחומות העיר העתיקה. בין השאר, נבנה מבנה חדש גם עבור הקונסוליה האוסטרית ברחוב הנביאים, שכונה גם רחוב הקונסולים.
הקונסוליה ייצגה גם ענייני הולנד בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19.[3]
ב־1919 גורש הקונסול האוסטרי פרידריך קראוס בידי הבריטים, והקונסוליה נסגרה שנה לאחר מכן.[1]
הקונסוליה נפתחה מחדש ב־1927.[1] הקונסוליה נסגרה עם האנשלוס וסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ורכוש הקונסוליה הועבר לנציגות גרמניה, בדומה למה שנעשה ביתר נציגויות אוסטריה בעולם.[4]
אוסטריה מחזיקה כיום קונסוליה של כבוד בירושלים, ויצחק מולכו משמש כקונסול כבוד ממאי 1979.[5]
קונסולים
| קונסול
|
תקופת כהונה
|
| הגרף יוזף פיצמאנו
|
1847–1861
|
| אוגוסט לאנק פון וולפסברג
|
1861
|
| לאופולד וולכר פון מולטהיים
|
1864
|
| הגרף ברנהרד קאבוגה
|
1867–1881
|
| אנטון ריטר פון שטראוס
|
1882
|
| קרל פון קוויטקובסקי
|
1891
|
| תאודור איפן
|
1894
|
| ארנסט פון קישני
|
1896
|
| אמיל הירש
|
1897
|
| היינריך ילטישיקה, גרנט
|
1898
|
| אנטון שרפראט
|
1900
|
| אלויס פוגאצ'אר
|
1901
|
| לודוויג ריטר פון צפרוביץ
|
1906
|
| רודולף פרנצ'שי
|
1912
|
| פרידריך קראוס
|
1915–1919
|
| ???
|
| איבו יורדה
|
?–1938
|
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 יהושע בן אריה, אוסטריה: ירידה ותמורות בפעילות, ירושלים החדשה בראשיתה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשל"ט, עמ' 395–399, באתר "כותר"
- ^ מרדכי אליאב, הקונסוליה האוסטרית בירושלים והיישוב היהודי, קתדרה 18
- ^ נתן שור, משפחת הקונסול פין בירושלים – שנים אחרונות, קתדרה 30, תשמ"ד, עמ' 66, JSTOR 23398862
- ^ חיסול הקונסוליה האוסטרית בא"י, הַבֹּקֶר, 28 באפריל 1938
- ^ הקשר האוסטרי של עו"ד מולכו מולכו עלול לאבד את תואר "קונסול כבוד", באתר גלובס, 9 בנובמבר 2017
