קונכיות האף השמאליות, במבט משמאל, חתך. הקונכיות הן שלושת המדפים האופקיים.תמונת CT בחתך קורונלי קדמי של חללי האף והסינוסים. ניתן לראות את המבנה הקונכייתי של שלושת זוגות קונכיות האף, במיוחד התחתונות והאמצעיות.
קונכיות האף הן רקמות בשרניות מריירות, הבנויות על מדפי עצם מוארכים (המגולגלים כלפי פנים כקונכייה) ומכאן שמן "קונכיות". קונכיית האף ידועה בלטינית כ-Concha, ובאנגלית רפואית כ-Turbinate. הן פרושות לאורך מעבר האוויר של האף ולמעשה מסדירות את משטר זרימת האוויר דרך האף, את הוספת הלחות לאוויר, את חימומו וסינונו.
מבנה
קונכיות האף עשירות מאוד בכלי דם בגדלים שונים (כולל עורקים), בבלוטות לימפה ובלוטות להפרשת ריר האף. לרקמות הללו תכונות כיווץ והתרחבות, שאין שני להן, למעט באיברי המין. הן מהוות אחוז נכבד ביותר מרקמת האף המחממת, המריירת, החשה, המלחלחת והמסננת של האף. על ידי הסדרת מעברי האוויר הצרים, דואגות הקונכיות לכך שהאוויר הנשאף יבוא במגע עם מקסימום של רקמת האף הייחודית הזו.
בחללי האף יש שלושה זוגות קונכיות, הידועות גם בשם – "טורבינות", בכל צד של האף (שני צידי האף, או הנחיריים, או חללי האף) המופרדים על ידי מחיצת האף. בכל צד יש: קונכייה תחתונה, קונכייה אמצעית וקונכייה עליונה.
הקונכיות, כשאר רקמת האף והסינוסים, מצופות בשכבה דקה של תאים ריסיים, המסננים מהאוויר את החלקיקים המזהמים ומנטרלים אותם (אם הם חיידקים או נגיפים) בעזרת הפרשת הריר האפי העשיר בתאי מערכת החיסון ובחומרים קוטלי חיידקים. ה"שמיכה" הריסנית נעה באופן גלי ריתמי (כמה מאות פעמים בשנייה) ודוחפת את הפסולת המעובדת אל עבר הלוע האפי, שם מחליקה הפסולת לגרון ונבלעת בקיבה, בדרך כלל מבלי שנשים לכך לב. אדם בריא בסביבה נורמלית בולע כמעט חצי ליטר של ריר ביום. הרקמה המריירת והריסנית, שעמה בא האוויר במגע, נקראת "אפיתליום נשימתי" (Respiratory Epithelium).
האף אחראי לספק לריאות אוויר באיכות מסוימת והיא: 98% לחות, טמפ' הקרובה לטמפ' הגוף התקינה, אוויר מסונן מחלקיקים הגדולים מ-3 מילי-מיקרון. כמו כן, על האף ליצור מעברים מידתיים צרים, בעלי יכולת השתנות בגודלם בהתאם לצורכי הגוף המשתנים בכל רגע נתון, כדי לאפשר מצד אחד זרימה תקינה ומסודרת של אוויר, בכיוון ישר אל עבר הלוע, במהירות ובלחץ המותאמים לקנה הנשימה ולריאות, ומצד שני מקסימום חשיפה ומגע עם הרקמות המריירות, המלחלחות, המסננות והחשות. על כל אלה אחראיות קונכיות האף. קונכיות האף עשירות גם ברצפטורים עצביים (של העצב הראשי הגולגולתי החמישי, הטריגמינאלי), הרגישים ללחץ ולטמפרטורה, והחיוויים שהם קולטים ושולחים נקלטים ישירות במרכזי הנשימה של גזע המוח. הקונכיות האמצעיות ובמיוחד הקונכיות העליונות מעוצבבות ברצפטורים רבים גם של עצב הריח.
אובדן של כמות גדולה מרקמת הקונכייה (ובעיקר מעצם הקונכייה), כתוצאה מחבלה, מחלה, או ניתוח, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בתפקודי האף השונים וליובש כרוני של רקמות האף הנותרות. (ראו: "סינדרום האף הריק").
