קוֹלוֹנֶה הֶנייקֶה (בהולנדית: Colonne Henneicke) הייתה קבוצת הולנדים ששיתפו פעולה עם הנאצים ופעלו כציידי יהודים בצנטרלשטלה, הלשכה המרכזית להגירת יהודים באמסטרדם^[1] בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הארגון התחיל את פעילותו ב-1942 תחת המחלקה לרכוש ביתי בצנטרלשטלה לאחר כיבוש הולנד על ידי גרמניה הנאצית. בשלב זה, תפקידם היה לערוך רישום של הרכוש שנותר בבתי היהודים לאחר שגורשו למחנה וסטרבורק. תחילה היו רק 12 אנשי רישום אך לאחר זמן קצר הורחבה מחלקת תפיסת הרכוש הביתי לכ-200 אנשים, מקצתם מארגונים נאציים הולנדים ומקצתם מחוגי העבריינות והפשע. בראש המחלקה עמד קצין ה-אס אס קרל ורליין (Karl Wörlein). בראש אחת הקבוצות עמד נהג המונית וים הנייקה, שעל שמו נקראה הקבוצה. בשלב זה היו חברי הקבוצה מחפשים יהודים לשם "הנאה", ללא תשלום מהנאצים. הם נהגו לדווח למשטרה ההולנדית בכל פעם שתפסו יהודים שנחשבו באותה עת ל"עבריינים", כלומר, כאלה שהסתתרו או לא התייצבו בהתאם להוראות הגרמנים, לא ענדו את הטלאי הצהוב, או הסתובבו עם תעודה מזהה מזויפת. כמו כן, דיווחו על הולנדים שנתפסו מסתירים יהודים.

בשל גנבות רבות שבוצעו מבתי היהודים בידי אנשי מחלקת הרישום ושוטרים הולנדים, החליט לאגס, ראש הסיפ"ו וה-אס דה באמסטרדם, לפרק את רוב יחידות מחלקת תפיסת הרכוש הביתי. רק חברי הארגון קולונה הנייקה הושארו וקיבלו תפקיד חדש: חיפוש יהודים מסתתרים. כך, החל ממרץ 1943, פעלו חברי הקבוצה כמו שוטרים, הגם שלא הייתה להם הרשאה רשמית לכך, עצרו את היהודים בעצמם והובילו אותם לצנטרלשטלה ולתיאטרון היהודי ובחלק מהמקרים אף חקרו אותם. להבדיל ממלשינים בודדים, מדובר היה בקבוצה מאורגנת, שהחזיקה משרד בלב אמסטרדם, ברחוב נורדר אמסטל-לאן 244, משם אנשיה יצאו למשימות שנקבעו מראש או לציד יהודים.^[2]

מלבד התשלום שקיבלו מה-אס-דה, נהנו חברי הקבוצה מהכנסה נוספת ששירתה את כיסם הפרטי: מעצר של יהודי "עבריין" או הגשת דו"ח על מסתיר יהודים. אנשי הקולונה הנייקה הרבו לחקור את היהודים שעצרו כדי להגיע ליהודים נוספים. במקרים רבים החליטו חברי הארגון לא לבצע את תפקידם עקב העובדה שישנן הלשנות שעליהן לא יקבלו אף גמול, למשל, הלשנה שנעשתה על ידי אזרח מחוץ לארגון ישירות לס"ד או למשטרת הולנד על יהודים "עבריינים". כל הלשנה מסוג כזה הייתה הלשנה שלא עניינה אותם ולכן לא מילאו עליה דו"ח.

לפי המחקר, כל פעילות הקבוצה נבעה מתוך הרצון לקבל גמול כספי. אנשי הקולונה הנייקה היו קשים לפיקוד, אופיים היה קשוח ורובם היו נוכלים שכל מה שעניין אותם היה הכסף. בשום שלב לא התעניינו חברי הארגון בקרבנות מהם גזלו רכוש, בתים ומשפחות מהיהודים ה"עבריינים". בהתחלה קיבלו 5 גילדן עבור על יהודי שתפסו לאחר מכן 7.5 גילדן ולבסוף הסכום גדל והם קיבלו 40 גילדן על כל יהודי שתפסו. אם אותו יהודי ביצע גם עבירה, הוכפל הסכום. רק כאשר קיבל איש הס"ס דוחות או פתקאות על תפיסה והעברה של יהודים אושר התשלום, לאחר כל התהליך, היה צריך לחתום ווים הנייקה, מקים הארגון, על קבלת הכסף.

בין "הציידים" נמנו חמישים ושלושה הולנדים וגרמני אחד שקיבלו תשלום על מצוד היהודים שהסתתרו באותה תקופה ברחבי המדינה. במהלך תקופת פעילותם צברו הקולונה הנייקה משתפי פעולה, כגון, אזרחים למיניהם, אנשי משטרה מקומיים ועוד, שהתנדבו לתרום מידע על יהודי "עבריין" כלשהו. במהלך חצי השנה שפעלו, הספיקו חברי הארגון לתפוס ולהסגיר מעל ל-8,000 יהודים ברחבי הולנד. הארגון פורק ב-30 בספטמבר 1943 בשל הצלחתם במשימה, לנקות את אמסטרדם מיהודים, וגם בשל חוסר היכולת של הנאצים להשתלט על האופי של חבריו.^[3]

במהלך פעילותה של הקבוצה נכתבו 601 דוחות אשר מדווחים על תפיסתם ומעצרם של 875 יהודים שמתוכם 530 הסתתרו. על פי הדוחות, ניכר שעיקר פעילותם של הקולונה הנייקה הייתה בקיץ של 1943, ממש לפני שהתפרקו. בכל דוח ישנו פירוט לגבי המעצר של היהודי אשר נעצר. בדוחות מצוינים שמות היהודים שנתפסו, תאריך לידה, מקום לידה, כתובת מגורים אחרונה וכן פרטים כמו האם ענד טלאי צהוב, האם הלך עם תעודת זהות מזויפת, והמקום שבו נתפס היהודי: ברחוב, במסתור או בביתו. לעיתים היה מצוין גם שם מקום המסתור ואף שם המסתיר, ואם המסתיר נעצר גם הוא. עונשם של המסתירים היה לעיתים כבד מאוד. פעמים רבות לא עצרו את המסתיר כי היו משוכנעים שלא היה מודע לכך שהאנשים שהוא מסתיר אצלו הם יהודים.

עוד גורם לזלזול של הקבוצה במסתירים הוא שמעצרו של אדם לא יהודי לא היה מניב להם כסף, ולכן לא הייתה להם סיבה להסגיר אותו או לעצור אותו. במקרים אחרים ייתכן שבעל הבית הלשין כבר בעצמו בתקווה לקבל תגמול על היהודים "שלו", מה שהוריד מהשכר שאמורים היו לקבל הקולונה הנייקה, ולכן לא ביצעו את מעצר המסתיר. במקרים בודדים הקולונה הנייקה קיבלו או דרשו שוחד ולכן לא דיווחו על המסתיר. במקרים רבים ציינו בדוחות שהמסתיר לא נעצר עקב הדיווח שלו על הסתרת היהודים שאצלו או על יהודים מסתתרים אחרים. מעטות הפעמים שלא רצו אנשי הקולונה הנייקה לבצע מעצר מסיבות הומניות, אבל גם כאלה היו: לעיתים במקרה שהכירו את היהודי או את המסתיר לא הסגירו אותם. מן הדוחות עולה שכבר בחודשים הראשונים הצליחו למצוא מעל ל-4,000 יהודים.^[4]

פתקאות הבקרה של הקולונה הנייקה נועדו לפקח על העברת היהודים לתיאטרון היהודי או לצנטרלשטלה לאחר מעצרם. כמו הדוחות, גם מהפתקאות עולה כי עיקר הפעילות של הארגון הייתה לקראת התפרקותו. עם השנים שעברו הצליחו חוקרים לאתר 630 פתקאות בקרה שבהן רשום על העברה של 2,939 יהודים: ילדים, מבוגרים, זקנים ונשים תוך חצי שנה. בניגוד לדוחות שמספרים את כל תהליך המעצר, בפתקאות לא מצוין האם נקטו באלימות כדי להעביר את היהודים או שמא דיברו עמם ואיימו עליהם בלבד.

בחלק מהפתקאות מצוינת האות S כדי לסמן שאכן היה זה עונש (עונש בגרמנית – Strafe), אם היה סימון שכזה על פתקה היה מקבל מחבר הדוח תגמול כפול מכיוון שהיהודי קיבל עונש על מעשיו. אם בפתקה מופעים שמות רבים זה אומר שמדובר במשפחה. במקרים אחרים היו כמה שמות שונים באותה הכתובת, מה שאומר שהיו כמה משפחות שהתגוררו באותו הבניין ולעיתים השמות של היהודים היו שמות של שכנים, מה שמראה על שיטתיות גאוגרפית בתפיסת היהודים. מהפתקאות עולה כי בסוף ספטמבר 1943 נותרו יהודים מעטים בכל רחבי אמסטרדם והקולונה הנייקה כמעט הצליחו במשימתם לגמרי.^[5]

לאחר המלחמה היה ידוע רק מעט על מעלליהם של אנשי הקבוצה. בסתיו 1947 נמצא בדרך מקרה ארכיון של הס"ס, שהיה חבוי בתוך ארגזים במרתף בית הכנסת ששכן בבניין הקהילה היהודית שברחוב טולפסטארט באמסטרדם, ובו חומר רב המתעד את פעילותה של הקבוצה. החומר הועבר למוסד הממלכתי לתיעוד המלחמה ושימש, בין היתר, גם למערכת המשפט בהולנד, והיא דלתה מתוכו את שמות אנשי קולונה הנייקה ומעשיהם ושפטה אותם על כך. ברישומים אלו יש רשימות של אלפי יהודים שנעצרו בידי אנשי הקבוצה, ולגבי 820 יהודים קיים גם מידע לגבי מי שאחראי למעצרם. המסמכים הועתקו ונמסרו ליד ושם. בין כל המסמכים ישנם כאלו הקשורים לרישום של רכוש יהודי לאחר התייצבות היהודים או לקיחת היהודים לקראת שילוחם למחנה וסטרבורק.^[2]