הצלחת התקוממות זו הובילה לבסוף לניצחון רוסי בקרב על מוסקבה (1612) וסוף הכיבוש הפולני-ליטאי. מינין ופוז'ארסקי היו לגיבורים לאומיים בתרבות הרוסית ונתכבדו בהקמת אנדרטת מינין ופוז'ארסקי בקרמלין לזכרם.
מינין, יליד בלחנה, היה קצב מצליח בניז'ני נובגורוד. כאשר החלה להתארגן תנועה פטריוטית עממית לארגון חילות מתנדבים בעיר הולדתו, בחרו הסוחרים את מינין, שהיה חבר אמין ומכובד בגילדת הקצבים, לפקח על הטיפול בקרנות הציבוריות שהם תרמו לגיוס ולציוד הצבא המתנדב השני (רוסית: Второе народное ополчение).
צבא מתנדבים זה, בפיקודו של הנסיך פוז'ארסקי, זכה להערכה על שחרור הקרמלין במוסקבה מכוחות הפולנים ב-1 בנובמבר 1612. מינין התבלט בקרבות גם כמפקד מיומן והפך לאציל וחבר הדומה הבויארית תחת הצאר הרוסי שנבחר, מיכאיל רומנוב. מינין מת בשנת 1616 ונטמן בקתדרלת הארכאנגל של ניז'ני נובגורוד. כיכר מרכזית בעיר נקראת על שמו ועל שם הנסיך פוז'ארסקי.
