קהילת יהודי מומבאי היא קהילה יהודית בעיר מומבאי (שנקראה בעבר בומביי), העיר הגדולה ביותר בהודו.
יהודים ראשונים הגיעו לבומביי במהלך המאה ה-18, ככל הנראה בגלל רדיפות במדינות בהן חיו והזדמנויות כלכליות שנפתחו בהודו בעקבות שלטון בריטניה במדינה.[1]
העדות הראשונה להתיישבות יהודית במומבאי היא משנת 1730, אז עבר לעיר יוסף סמח מקהילת היהודים הבגדאדים.
ככלל, הקהילה נבנתה על בסיס יהודים שהגיעו משלוש קהילות שונות: יהודים מקונקן, יהדות בגדאד שבעיראק ומיהדות קוצ'ין.
בניגוד לשמועה שהייתה בקרב הקהילה בדבר היווצרותה של הקהילה על בסיס מספר יהודים ששרדו את טביעת ספינתם והגיעו לחופי הודו, מחקר גנטי מעיד על שורשיהם של יהודי הקהילה מהמזרח התיכון ומאמת את עדויות הגעתם מעיראק והסביבה.[2]
בומביי היא ביתם של רוב האוכלוסייה היהודית בהודו שבשיאה בסוף שנות ה-40, הגיעה לכמעט 30,000 איש.[3]
בין השנים 1937–1938 ראש העיר היה בן הקהילה, הד"ר אליהו מוסס ראג'פורקר, שהיה ראש העיר היהודי השני בתולדות העיר. בין בני הקהילה נמנה גם נסים איזיקיאל, משורר הודי בשפה אנגלית.
לאחר הקמת מדינת ישראל, רבים מיהודי הקהילה עלו לישראל. בדומה לקהילות נידחות נוספות גם על יהדותם של "בני ישראל" מקהילת מומבאי היו ערעורים ודיונים בין רבני ארץ ישראל, עד שהוכרע שיהדותם אינה מוטלת בספק.[4]
כיום פחות מ-4,000 יהודים חיים במומבאי ובעיר ישנם שמונה בתי כנסת.[5]
היהודים שהגיעו לבומביי מעיראק נקראו "בגדאדים" על שם העיר ממנה הגיעו וכן נקראו קהילת "בני ישראל". הם הגיעו מעיראק עם ילדיהם וכל קהילתם, הקימו בתי כנסת ובתי ספר והמשיכו את אורח החיים הקהילתי-דתי גם בבומביי.
בכניסה לאחד מבתי הספר נכתב "זה בית התלמוד, נוסד להפיץ אור המדע על בני ישראל ולנהלם על מי מנוחות התורה והיראה ומוסר דרך ארץ ולחנכם בלמוד לשון הקודש ושפת אינגליש מבלי שכר".[6]
מוסדות ומבנים של קהילת מומבאי
בית הכנסת מגן אברהם במומבאי
בית כנסת שער הרחמים - בית הכנסת הראשון של קהילת בני ישראל נוסד בשנת תק"נ.
בית הכנסת אליהו - בית כנסת אורתודוקסי במרכז העיר מומבאי שבהודו. זהו בית הכנסת הספרדי השני בעיר.
בית הכנסת "מגן חסידים"
בית כנסת בני ישראל - נוסד בשנת תר"צ.
בית כנסת בני ישראל קורלא - נוסד בשנת ת"ש.
בית כנסת עץ החיים - נוסד בשנת תרנ"ב.
בית כנסת תפארת ישראל - נוסד בשנת תר"נ על ידי בנימין שמשון אשטמקר ושלמה בנימין גוסלקר.
