קברי מלכי בוגנדה בקסובי (באנגלית: Tombs of the Buganda Kings at Kasubi; בסוואהיליMakaburi ya Kasubi ya wafalme wa Buganda) שבצפון-מערב קמפלה באוגנדה הוא אחוזת קבר השוכנת בארמונם המסורתי של מלכי בוגנדה, ואשר בה נקברו מאז 1884 כל מלכי הממלכה. המקום הוא סמל לאומי לבני הבגנדה ואתר תיירות, ומאז שנת 2001 הוא מוכרז כאתר מורשת עולמית.
שבטי הבַּגנדה משתייכים לעמי הבנטו וההיסטוריה הפוליטית שלהם החלה במאה ה-13. כיום בני הבגנדה הם הקבוצה האתנית הגדולה במדינה ובמפקד האוכלוסין של 2002 מנו 4.1 מיליון איש, שהוו 17.7% מתושבי אוגנדה. הבגנדה יושבים בעיקר בתחומי בוגנדה ששטחה 66,350 קמ"ר, בדרום-מזרחה של אוגנדה.
לפי המסורת, שלטו בבוגנדה 36 מלכים שתוארם המסורתי הוא קַבּקַה. אלה נמנים החל במלך האגדי קינטו ועד למלך הנוכחי, אולם מידע מדויק קיים רק החל משלטונו של המלך סואונה השני (1836-1856), אשר קבע את ארמונו בקסובי. בנו, מוטֵסה הראשון, הקים את מבנה הקבר הנוכחי בארמונו ב-1882 והיה לקבקה רב עוצמה. הוא היה הראשון מבין הקבקה שהושפע ממדיניות חוץ, לאחר שפגש באירופאיג'ון ספיק (John Hanning Speke) ב-1862. הוא אף פגש בהנרי מורטון סטנלי ב-1875 וביקש ממנו מורים לתרבות ולדת האירופאיות ואימץ מספר מנהגים איסלמיים אליהם נחשף מסוחרי שנהב ועבדים מזנזיבר.
עם מותו של מוטאסה הראשון ב-1884 נקברה גופתו באופן תקדימי בשלמותה ובחלקת הקבר בארמון. משנקברו גם שני יורשיו באתר ב-1904 וב-1939 היה הדבר לנוהג והמקום הפך לאתר קבורתם של הקבקה. המלך הבא, מוטסה השני, היה לנשיא אוגנדה ב-1962, אך הוא הודח ארבע שנים לאחר מכן ויצא לגלות. עם זאת, ב-1971, שנתיים לאחר מותו ב-1969, הובאו עצמותיו למולדתו ונטמנו בקסובי. בסך הכל נקברו בקסובי ארבעה קבקה ששרידיהם שוכנים במבנה העיקרי, וכן כל בניהם ובנותיהם, אשר נקברו באתר מאחורי המבנה המרכזי.
החל ב-1967 ועד 1993 נוהל המקום על ידי ממשלת אוגנדה, אולם כאשר בוגנדה שבה והייתה למונרכיה חוקתית במסגרת אוגנדה, הושב האתר לניהולם של הבגנדה. הקבקה הנוכחי של בוגנדה, רונלד מואנדה מוטבי השני, הוכתר באתר.
ב-16 במרץ2010 הוצת המתחם והושמד כמעט לחלוטין[2], אם כי מבנה הקבורה המרכזי ושרידי הקבקה הקבורים בו לא נפגעו. זהות המציתים איננה ידועה, ושלטונות בוגנדה הבטיחו לקיים חקירה עצמאית לצד חקירת המשטרה. למחרת השרפה, בעת ביקור נשיא אוגנדה והקבקה רונלד מואנדה מוטבי השני באתר, פרצו במקום מהומות ושני בני אדם נהרגו מאש המשטרה. שלטונות בוגנדה הבטיחו לקומם את האתר וממשלת אוגנדה מסרה כי תסייע בכך[3]. בישיבתה השנתית בשנת 2010 החליטה ועדת המורשת העולמית להכריז על המקום כאתר מורשת עולמית בסיכון. עבודות השיקום החלו בשנת 2014. העבודות הושלמו בקיץ 2023 ובעקבותיהן הכריזה ועדת המורשת העולמית על הוצאת האתר מרשימת האתרים בסיכון.[1]
האתר
האתר שוכן על גבעה בצפון-מערבה של קמפלה, בירת אוגנדה, ועל מורדותיה המזרחיים. צורתו של השטח כצורת מניפה שקודקודה בצידה המערבי והיא נפרסת על פני 30 הקטאר. באתר שלושה אזורים עיקריים:
אתר הקבורה המרכזי, השוכן על ראש הגבעה בצידו המערבי של השטח.
השטח הצמוד לאתר המרכזי ממזרח לו ובו מספר מבנים וקברים משניים.
שטח נרחב ידיים מזרחית לשני הקודמים המשמש בעיקר לחקלאות.
האתר המרכזי
הכניסה לאתר היא בצידו המערבי, בו ניצב מבנה השער מכונה "בוג'בוקולה" (Bujjabukula). המבנה עשוי מעמודי עץ שביניהם קירות לבֵנים שרופות וגגו עשוי קנה מצוי. השער מוביל אל חצר קטנה, בה ניצבים קופת הכניסה וה"נ'דוגה-אובוקאבה" (Ndoga-Obukaba), המבנה בו מאוכסנים התופים המלכותיים. מעבר לאלה משתרעת ה"אולוגיה" (Olugya), החצר המרכזית בצורת האות D, שרוחבה כ-55 מטר ואורכה 100 מטר.
החצר מוקפת בחומת קנים וסביב לה ניצבים תשעה מבנים, חמישה מהם נועדו עבור אלמנותיהם של הקבקה ואילו האחרים הם חדר מתים ומבני הקברים עצמם. המבנים עשויים עץ וטיח ולבנים שרופות, שלושה מהם עגולים והיתר רבועים. את החצר חוצה שביל אבנים המוליך אל מבנה הקבר המרכזי - "מוזיבו אזאלה מ'פאנגה" (Muzibu-Azaala-Mpanga) בו קבורים ארבעת הקבקה.
"מוזיבו אזאלה מ'פאנגה" הוא מבנה עגול וקוטרו 31 מטר. גגו נבנה בצורת כיפה מחודדת ששיפוליה מגיעים כמעט עד לקרקע, וגובהה הפנימי הוא 7.5 מטר. גג העשבים נישא על ידי 52 טבעות דקל המייצגות את 52 שבטי הבגנה. כניסה נמוכה מוליכה אל תוככי המבנה ובה יריעה גדולה המסתירה את "החורש הקדוש" - בו שוכנים קברי הקבקה עצמם. הכניסה לחלק זה של המבנה מוגבלת לנכבדים בלבד ולאלמנות הקבקה. גג המבנה נתמך בעמודי עץ וחללו מעוטר בציורי תופים, מגנים ותמונות הקבקה הקבורים בו. על הרצפה שטיחים עבים מעשב לימון ומענפי דקל.
יתר חלקי האחוזה
מאחורי החצר המרכזית מפוזרים מבנים רבים שבהם שוכנים קברים של בני משפחת המלוכה והלאה משם משתרע השטח החקלאי שמהווה את רוב שטחו של האתר. אזור זה נחשב קדוש וסגור למבקרים. בעבר שכנו בו בתי מגורים, אך לאחר מכן הוא חולק בין אלמנות הקבקה. כיום השטח מושכר לשימושים חקלאיים והכניסה אליו מותרת למקומיים המעבדים אותו.