קבוצת שש נקודות (באנגלית: Six Point Group) הייתה קבוצה פמיניסטית בבריטניה שהוקמה בשנת 1921 על ידי ליידי רונדה, כדי לקדם שינויים תחוקתיים בשישה תחומים.

שש המטרות המוצהרות של הקבוצה היו:

1. חקיקה מספקת בנושא אלימות נגד ילדים.
2. חקיקה מספקת עבור אמהות אלמנות.
3. חקיקה מספקת עבור אמהות לא נשואות וילדיהן.
4. שוויון בנושא אפוטרופסות לשני ההורים נשואים.
5. שוויון בשכר למורות.
6. שוויון הזדמנויות לנשים וגברים במשרות בשירות המדינה.

נקודות ממוקדות אלו התפתחו מאוחר יותר לשישה נושאים כלליים שבהם עסקה הקבוצה: שוויון לנשים בשטח הפוליטי, התעסוקתי, המוסרי, החברתי, הכלכלי והמשפטי.

הקבוצה נוסדה בשנת 1921 כדי ללחוץ על שינויים בחוקי הממלכה המאוחדת. מזכירת הקבוצה בשנים 1921–1926 הייתה וויניפרד מאיו, שהייתה חברה בתנועת הסופרז'יסטיות.^[1] במשך שנות העשרים של המאה העשרים, היא עסקה גם באקטיביזם בנושא אמנת שוויון זכויות בחבר הלאומים.

הקבוצה פעלה לקידום עקרונות של שוויון מוחלט בין גברים לנשים. סוג זה של "פמיניזם ישן" או "פמיניזם של שוויון" היה לעיתים מנוגד ל"פמיניזם החדש" או "פמיניזם של רווחה" שבו דגלו קבוצות נשים אחרות באותה תקופה: כמו למשל האיחוד הלאומי של אגודות למען אזרחות שוויונית שפעל כדי להשיג חקיקה מגוננת שתחל רק על נשים.^[2]

קבוצת שש הנקודות כללה בתוכה נשים שהיו בעברן סופרז'יסטיות מיליטנטיות, כמו דורותי אי. אוונס, מוניקה ווטלי (אנ'), הלן ארצ'דייל (אנ'), וכן נשים צעירות יותר כמו ויניפרד הולטבי (אנ') וורה בריטן.

למרות שמספר החברות לא עלה על 300, הייתה לקבוצת שש הנקודות השפעה פוליטית ניכרת בשנים בין המלחמות ובתקופת מלחמת העולם השנייה.^[2] הארגון פעל בשיטות חוקתיות מסורתיות, וחלק גדול מהפעילות נעשה באמצעות השבועון טיים אנד טייד (Time and Tide). הקבוצה ארגנה משלחות לשרי הממשלה הרלוונטיים למטרותיה, ארגנה עצרות ציבוריות וכתבה מכתבים לעיתונים בעלי ההשפעה.

משנת 1933, יחד עם ארגון "מועצת הדלת הפתוחה", שדגל בשוויון הזדמנויות כלכלי לנשים, קבוצת שש נקודות הובילה את התנועה לזכותן של נשים נשואות לעבוד.

הקבוצה הייתה אחראית על הקמת המועצה לשינוי במס הכנסה, ועל הקמת האגודה לנשים נשואות, בשנת 1938.

במשך מלחמת העולם השנייה קבוצת שש נקודות עסקה במגוון נושאים הקשורים בשוויון. הקבוצה מחתה על האפליה בשכר המתנדבות בשירותי ההגנה האזרחית, שהיה רק שני שלישים משכר הגברים, באותם תפקידים.

הקבוצה התנגדה לכך שהפיצויים שהוענקו על פציעות אישיות (הוראות חירום) בחוק משנת 1939 היפלו בין גברים לנשים. בין השנים 1941–1943 הקבוצה הייתה מעורבת מקרוב בֿקמפיין למען פיצויים שוויוניים, ובהמשך היו לה נציגות לצד ארגון "מועצת הדלת הפתוחה" ו"אגודת פוסאט" בוועדת הקמפיין למען שוויון השכר משנת 1944 שפעל כדי להבטיח שוויון בשכר במשרות בשירות המדינה.

גם לאחר המלחמה ובשנות ה-50, הייתה לקבוצה השפעה פוליטית משמעותית. היא לקחה חלק במחאות לשינוי ה"חוק להליכי נישואים ורכוש" כדי שיעניק לנשים נשואות הגנה כלכלית.

משנת 1967 הקבוצה הייתה מעורבת בשיתופי פעולה פעילים עם קבוצות נשים אחרות.

מזכירת הקבוצה בשנות ה-70 הייתה הייזל הנקינס הלינן.^[2] מסוף שנות ה-70 הקבוצה דעכה בגלל כישלונה לגייס נשים צעירות יותר. היא הושהתה בשנת 1980, ולבסוף התפרקה בשנת 1983.

הארכיונים של קבוצת שש הנקודות נמצאים בארכיון ספריית הנשים.