צחראש אדמוני

קריאת טבלת מיוןצחראש אדמוני
צחראש אדמוני
זכר
צחראש אדמוני
נקבה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: אווזאים
משפחה: ברווזיים
תת־משפחה: ברווזים זקופי-זנב
סוג: צחראש
מין: צחראש אדמוני
שם מדעי
Oxyura jamaicensis
‏גמלין, 1789
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צחראש אדמוני[2] (שם מדעי: Oxyura jamaicensis) הוא ברווז הנפוץ באמריקה הצפונית ושייך לסוג צחראש. מקור השם המדעי נגזר מיוונית עתיקה (oxus, "חד", oura, "זנב", jamaicensis, ג'מייקה).[3] צחראש האנדים נחשב בעבר לתת-מין של הצחראש האדמוני. למעשה, מספר טקסונומים, כולל חברת הצפרות האמריקאית, עדיין רואים אותו כתת-מין.

מאפיינים

מין זה קטן, עם מקור עבה ומעוגל, זנב ארוך ונוקשה אשר לעיתים קרובות הוא מחזיק אותו דרוך כלפי מעלה. ראשו מעט מחודד עם צוואר יחסית קצר ועבה. צחראש אדמוני זכר בדרך כלל בעל ראש שחור ולחיים לבנות בהירות. בקיץ, גופו בעל צבע ערמוני עשיר ומקורם בצבע כחול בהיר. בחורף, חלקם העליון בצבע אפור כהה-חום וחלקם התחתון בהיר יותר ומקורם גם הוא בצבע אפור כהה. נקבות וזכרים בשנתם הראשונה הם חומים, בדומה לזכרים בעונת החורף אבל עם פסים מטושטשים לאורך לחייהם הבהירות. בעת תעופה, הצחראש האדמוני מראה את החלק העליון השחור של כנפיו.[4]

מידות ממוצעות
אורך 340-430 מ"מ
משקל 560 גרם
מוטת הכנפיים 470 מ"מ
כנף 133-147.5 מ"מ
זנב 67-79 מ"מ
מקור 38.5–41 מ"מ
רגל 33-38 מ"מ

רבייה והרגלים

מרחב הרבייה שלהם הוא אגמי ביצות ובריכות רדודות. הם מקננים בצמחייה ביצתית צפופה ליד המים. הנקבה בונה את הקן מדשא, אותו משיגה מאזורי צמחייה גבוהה כדי להסתיר אותו מפני טורפים. קבוצת גוזלים טיפוסית מכילה כ-5–15 ברווזונים.[5] זוגות נוצרים בכל שנה.

הם עופות נודדים ובחורף הם נודדים למפרצי חופים ולבריכות ואגמים לא קפואים.

מין זה יודע לצלול ולשחות מתחת למים. הוא ניזון בעיקר מזרעים, שורשים של צמחי מים,  חרקי מים ומסרטנאים.

זכר משמאל, נקבה מימין
Oxyura jamaicensis

כמין פולש

צחראשים אדמוניים יובאו לממלכה המאוחדת ב-1948 על ידי הסביבתן, סר פיטר סקוט.[6] כתוצאה מבריחות מאוספי ברווזיים בסוף 1950, הם נהפכו לנפוצים בבריטניה ומשם התפשטו עד לאירופה. עד שנת 2000, האוכלוסייה גדלה לכ-6,000 פריטים. הרגלי החיזור האלימים של ברווז זה וניסיונותיו להתרבות עם הברווז בסכנת ההכחדה, הצחראש הלבן, הנפוץ בדרום אירופה, גרמו לדאגה בקרב הסביבתנים הספרדים. בשל כך, קמה תוכנית שנויה במחלוקת להשמיד את הצחראשים עם תחילתה של עונת הרבייה הבריטית; היו גם ניסיונות דומים לטבח והשמדה המונית של הברווזים במדינות אחרות באירופה.[7][8] עד תחילת 2014, הרג הברווזים הפחית את האוכלוסייה לכ-20–100 פריטים, משיא של כ-5500 ברווזים בשנת 2000.[9]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צחראש אדמוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ צחראש אדמוני באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003
  3. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 210–211, 287. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  4. ^ http://www.allaboutbirds.org/guide/Ruddy_Duck/id
  5. ^ Ruddy Duck | Lincoln Park Zoo, www.lpzoo.org (ארכיון)
  6. ^ https://www.rspb.org.uk/our-work/our-positions-and-campaigns/positions/species/nonnative/ruddyducks.aspx
  7. ^ "R.I.P. Ruddy duck" (באנגלית בריטית). 2003-03-03. נבדק ב-2017-10-13.
  8. ^ Vidal, John (2012-03-08). "Final 100 ruddy ducks in the UK facing extermination". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-10-13.
  9. ^ אתר למנויים בלבד Environment, The Telegraph