צביעה של סרטי קולנוע היא שם לכל תהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבע שחור לבן. הדבר נעשה על מנת להוסיף לסרט אפקטים מיוחדים, לערוך לסרט מודרניזציה או להציג מראה אותנטי של הישויות שצולמו בו. צביעת סרטי קולנוע הפכה לנפוצה ולקלה יותר בעידן המחשב, כשהאופציה להתחקות אחר הצבעים המקוריים הפכה לקלה יותר. בעידן ה-DVD, וכן התפתחות האמצעים הטכנולוגיים, הצביעה צוברת פופולריות מחודשת.
טכניקות צביעה
בטכניקת הצביעה ביד, שהייתה אחת הטכניקות הראשוניות והפרימיטיביות לצביעת סרטים, כל עותק של סרט הודפס בנפרד, ולפיכך היה על הטכנאים לעבור בדקדקנות על כל פריים, כדי להציג צביעה מקצועית ועשירה. לעיתים נעשה שימוש בשבלונה על מנת להקל על הטכנאים. הצביעה במחשב החלה בשנות השבעים ופותחה על ידי וילסון מרקל. בצביעה זו, הטכנאי מצייר רק חלק מהתמונה, כשהמחשב משלים את שאר התמונה במדויק לפי הכיוון שהתווה הטכנאי. במקור הצביעה במחשב נחשבה לירודה וזולה, אך השתפרה מאז 1980.
עם השנים פותחו טכנולוגיות צביעה ממוחשבת רבות, כאשר כל טכנולוגיה מציגה יתרונות וחסרונות.
בשנת 2005, הזמין מרטין סקורסזה צביעה של קטעים מסרטים הוליוודיים מסוימים עבור הצגת צביעתם בסרטו "הטייס".
מחלוקות
באמצע שנות השמונים, לאחר צביעת סרט הקומדיה "טופר", החלה תופעת הצביעה לעורר מחלוקות. התומכים בתופעה טענו שכך קהלים חדשים ייחשפו לסרטים הישנים. הטענה העיקרית של המתנגדים לה, שאינה רלוונטית כיום, הייתה שהצביעה נעשית באופן מגושם, חסר יעילות ולא לוקחת בחשבון טכניקות תאורה מסוימות שיועדו במקור לשחור לבן. בין התומכים בדבר היה קרי גרנט. בין המתנגדים לדבר היו רוג'ר איברט, פרנק קפרהג'יימס סטיוארט, ג'ון יוסטון, ג'ורג' לוקאס ווודי אלן.
איל התקשורת טד טרנר, שנודע בציבור כחסיד של צביעת סרטים, ניצל את תדמיתו זו לצורך מסירת הודעה הומוריסטית לעיתונות כי ישקול לצבוע את "האזרח קיין". אורסון ולס, שלקח הצהרה זו ברצינות, ביקש שבועיים לפני מותו ב-1985 ש"לא יתנו לטד טרנר להשחית את הסרט שלי עם הצבעים שלו".
