בשנת 1907 התחתן עם לאה דבורה, בתם של ר' אליה משה וצרנה שכטר מאולקניקי. אחר נישואיו מונה על ידי הרב חיים עוזר גרודזינסקי, למורה הוראה ודיין בנובוגרוד. בשנת 1913 התמנה לכהן כרב בעיירה ווארניאן, ושם שירת ברבנות עד 1922, אז היגר עם משפחתו לארצות הברית, בעידוד רבו ה"חפץ חיים".
בארצות הברית
הרב דכוביץ התקבל כרב בבית הכנסת 'אגודת אחים אנשי ליובאוויטש' בשכונת בראונזוויל בניו יורק. הוא התמנה לרבנות כשבע שנים אחר פטירת רב הקהילה הקודם, הרב מנחם מנדל רובין. במשרה זו כיהן עד פטירתו בשנת 1953 בגיל 68.
מהר מאוד לאחר שהגיע לארצות הברית נהיה אחד ממנהיגיה של הקהילה האורתודוקסית בניו יורק ובארצות הברית. הוא היה פעיל בכנסת הרבנים, נבחר לסגן נשיא של אגודת הרבנים, נבחר ליושב ראש "ועד הרבנים דניו יורק רבתי" (Rabbinical Board of Greater New York), והיה פעיל בעזרת תורה.
הרב דכוביץ היה דרשן מחונן שמשך בנאומיו קהל גדול מכל רחבי ניו יורק. הוא היה: פוסק שכתב שאלות ותשובות, מסדר גיטין, קידושין (ואף היתרי מאה רבנים), פיקח על כשרות ובר סמכא להתייעצויות בנושאים הלכתיים. מעל הכל היה בעל חסד שאסף כספי צדקה למגוון צרכים, ובמיוחד לתמיכה בתלמידי חכמים וישיבות ולהצלת יהודים מאירופה בזמן השואה.
לרב דכוביץ היה קשר הדוק עם רבי יוסף יצחק שניאורסון, ועם חסידות חב"ד בכלל. בית הכנסת שלו, 'אגודת אחים אנשי ליובאוויטש' אירח את הרבי ואת חסידיו לימים נוראים בשנת תר"צ בעת ביקורו הראשון בארצות הברית. היה נואם קבוע בכנסים של חסידי ליובאוויטש, העביר שיעורים קבועים בישיבת תומכי תמימים, וגייס כספים עבור מוסדות חב"ד, ועבור הצלת תלמידי הישיבות באירופה בעת מלחמת העולם השנייה.
פטירתו
בתש"ח עבר התקף לב. לאחר החלמתו, חברי בית הכנסת 'אגודת אחים אנשי ליובאוויטש' ערכו דינר לכבוד 25 שנות הנהגתו. יום לפני פטירתו הספיד את החזון איש. בי' בכסלו, תשי"ד עבר התקף לב נוסף שגרם לפטירתו בו ביום, ונקבר בבית הקברות "בית דוד" באלמונט, ניו יורק[4].
משפחתו
לרב ורבנית דכוביץ נולדו שישה בנים ושלש בנות[5]. שנים מבניו כהנו כרבנים: הרב אהרן דוב (רב ביה"כ תפארת תורה בבנסונהרסט ויושב ראש ועד הנהלת אגודת הרבנים), והרב פנחס (רב בית כנסת בפלטבוש). גם שנים מחתניו כיהנו כרבנים: בתו אסתר נישאה לרב יחזקאל קושיצקי (רב ביהכנ"ס באגודת אחים אנשי ליובאוויטש), ובתו מלכה נישאה לרב אברהם שלמה בלומנקרנץ (רב קהילת תלמוד תורה בברוקלין).
ספריו
פרי שלמה – דרשות למועדים ולימים נוראים, ניו יורק, תרפ"ו.
הגיוני ושרעפי – דרשות על חמישה חומשי תורה, חלק ראשון ספר בראשית, ניו יורק תר"צ.
הצבי והצדק – כתבי הרב צבי הירש דאכאוויטץ, נערך על ידי נינו, גיל צבי דויטש, כולל: "צבי תפארה" – מאמרים בהלכה ושו"ת (מכתבי יד ומאמרים שיצאו לאור בחייו); "פרי שלמה" – דרשות למועדים ולימים נוראים (במהדורה חדשה); "הגיוני ושרעפי" – דרשות על בראשית ושמות (דרשות שמות מכתב יד); תולדות חייו בעברית ובאנגלית
^עיין שמעון שפורן, "תולדות חייו של הרב צבי הירש דאכאוויטץ", עמ' 428,
בתוך "הצבי והצדק: כתבי הרב צבי הירש דאכאוויטץ זצ"ל".
^עיין שמעון שפורן, "תולדות חייו של הרב צבי הירש דאכאוויטץ", עמ' 429 הערה 4, בתוך "הצבי והצדק: כתבי הרב צבי הירש דאכאוויטץ זצ"ל", מכתב שבו החפץ חיים מבקש מהרב דאכאוויטץ להיות נציגו למכירת ספריו בארצות הברית.
