צבי בן יעקב (1904 – 9 בנובמבר 1956) היה מבכירי ההגנה וצה"ל. 22 שנה איש "הגנה" בתפקידים בכירים. בין היתר: מפקד גוש חפר, מפקד קבוצת כיבוש חניתה, מפקד הגליל, נַשָק ו"סליקר" ארצי. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן-אלוף כמפקד "שירות חימוש" (שלימים הפך לחיל חימוש).
ביוגרפיה
בן יעקב נולד ב-1904. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל מריגה שבלטביה. הוא נדד בארץ בחיפוש אחר עבודה, עד שהגיע לבנימינה. בשנת 1926 צורף לארגון ההגנה. כבר אז נשלחו אליו "כלים" (אקדחים ורובים) לתיקון. בסוף אותה שנה עבר לחיפה, שם מוּנה לנַשָק, מחסנאי נשק ו"סליקר", מדריך בכלים קטנים ות"ס (תרגילי סדר). ארגן את הקבוצה הימית, שנקראה "דולפין" ושעסקה כלפי חוץ רק בספורט ימי, אך למעשה גם בהעברת נשק בלתי-ליגאלי מאוניות שהגיעו לנמל.
בשנת 1929 התקבל כעובד קבוע בהגנה. בשנת 1932 הוּטל עליו הפיקוד על "גוש חפר", והמשפחה הֶעתיקה את מגוריה לנתניה. בשנים הבאות, בנוסף לפיקוד על הגוש, הדריך קורסים רבים ושונים ב"כלים קטנים", אימוני שדה (א"ש) וקורסים נוספים.
כמפקד הגוש היה אחראי על הורדת מעפילים בלתי-ליגאליים, שהגיעו בספינות לחופי כפר ויתקין, נתניה, מצפה-הים ואחרים.
המשפחה עברה למושב "עין העובד", שעם השנים אוּחַד עם מושב "אביחיל" השכן.
בשנת 1938 מוּנה על ידי אליהו גולומב למפקד קבוצת כיבוש חניתה לקראת העלייה למקום ונשאר במקום כאחראי על הביטחון במשך כשמונה חודשים. לפני העלייה התארגנו כובשי חניתה ב"משמר זבולון" (כפר מסריק) שבמפרץ חיפה, שם הכין אותם להגנת היישוב.
ביום 21 במרץ 1938 עלו ל"חניתה תחתית". לאחר כשלושה שבועות עלו ל"חניתה עילית" - המקום בו שוכן הקיבוץ היום.
בסוף שנת 1938 נתמנה למפקד הגליל. דאג לצד הביטחוני של עליות לקרקע נוספות, כמו "מצודות אוסישקין", ול"סליקים" (מחסני נשק מוסתרים), ועמד בקשר עם אנשי הביטחון בכל יישובי האזור. המשפחה הֶעתיקה את מגוריה לקיבוץ איילת השחר.
בסוף שנת 1940 מוּנה ל"נַשָק ארצי". הארץ חולקה לשני אזורים, צפוני ודרומי, וצבי קיבל אחריות על האזור הצפוני. התפקיד כלל גם את העברת העולים הבלתי-לגאליים מהאוניות ופיזורם בין היישובים. המשפחה חזרה לביתה באביחיל, ומאז זה היה מִשכָּנה הקבוע.
במשך כל השנים מאז ועד קום מדינת ישראל עסק בהעברות נשק לכל יישובי האזור, באחסונו ובטיפול בו. העברת הנשק בימי המנדט הבריטי הייתה כרוכה בסיכון רב. הנשק הועבר בין מחסומי המשטרה הבריטית בכל מיני דרכים מוסוות. גם במכונית ה"טוּסיטֶר" של בן יעקב היה "סליק".
משנת 1947 ועד ההכרזה על הקמת המדינה היו באות אוניות, שבהן היו מזוודות ענקיות, ובתוכן - "כלים קטנים". הכלים הוסתרו מתחת לבגדים, או כלי מטבח, או בצל, או כדומה. ערב ערב היו האוניות מורידות את שללן וחוזרות לים. בין ההפוגות של מלחמת העצמאות הגיעו המקלעים (מגל"ד) ומכונות הירייה ("הבֶּזות") מצ'כיה. העברתם ליחידות הלוחמות התאפשרה רק לאחר טיפול יסודי, שכלל ניקוי מן הגריז וניסוי הכלים.
מפאת ריבוי הבעיות הובאו שני מומחים מצ'כיה, שפתרו את רובן. הטיפול בנשק היה באחריות המחלקה, שליָמים נקראה "שירות חימוש" ואחר-כך - "חיל חימוש". בכל "סליק", וכן גם בכל מפעל שהיה מייצר כדורי ירי, רימונים, תת-מקלעים מסוג "סטן", מכָלי "סליק" ואביזרים שונים להעברת נשק - בכל אלה הייתה לו נגיעה.
עם הקמת צה"ל, בשנת 1948 השתבץ צבי בן יעקב ב"שירות חימוש", והיה למפקדו השני בשנים 1949–1950. בשנת 1952 השתחרר ופתח בית מסחר לנשק בנתניה, שהפך למועדון לכל הציידים ולכל האוחזים והמשתמשים בנשק.
צבי בן יעקב נפטר ממחלה ממארת בשנת 1956 והוא בן 52 שנים. נקבר בבית העלמין באביחיל. הוא הותיר אחריו את אשתו מרים (מרי) ושני ילדים - דיתה ואלעזר (לזי).
שני ילדיו שירתו גם הם בחיל החימוש - בתו שימשה כקצינת נשק ובנו מילא תפקידים בכירים בחיל, בהם מפקדו הראשון של ב"מ 10 להרכבת טנק המרכבה[1] וראש מש"א רכב (7200 לשעבר).
הסליקים בביתו
במסגרת הקמת הבית באביחיל כלל צבי בתכנון גם תשתית למספר סליקים:
- סליק מתחת לרצפת הבטון של המוסך הצמוד לבית. הכניסה לסליק הייתה דרך פתח שהוסתר ברצפה אולם היו לו מספר פתחים נוספים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הורחב הסליק ושימש כמקלט ולאחר המלחמה לא שימש עוד כסליק.
- ברצפה של חדר השינה הותקן כד חלב ששימש לאחסון רובה ותחמושת.
- ברצפת הלול של המשק נבנה סליק קטן. הסליק נתגלה ב-1969 ובתוכו רובה וכדורים[2][3].
- במערה מול הבית (כנראה מערת קבורה עתיקה).
לקריאה נוספת
- רפי קיטרון, ארץ ישראל הנסתרת, הוצאת אריאל, 2010, עמוד 97
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ משה גבעתי, בידיהם חושלה הפלדה: סיפורו של מרכז שיקום ואחזקה 7100, 1948–1996, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ח 1997, פרק י"א: מפעל המרכבה; פרק ט"ו: טנק המרכבה, באתר חיל החימוש.
- ^ נתגלה "סליק" בכפר אביחיל, מעריב, 7 בספטמבר 1969
- ^ נמצא "סליק" ישן באביחיל, דבר, 8 בספטמבר 1969
