צבא של ממלכת פרס (אמצע המאה ה-6 לפנה"ס עד סוף המאה ה-4 לפנה"ס) הורכב מבני פרס ומנתיניה של האימפריה רחבת הידיים. ראשיתו של צבא זה בנוודים הפרסיים שחיו בשטחה של אירן המודרנית. אליהם הצטרפו גורמים פרסיים אתניים נוספים כגון תושבי אזור מדי ועילם. מלבד היסודות הפרסיים, כלל הצבא הפרסי גם הרבה מגויסים מקרב נתיני הממלכה. אליהם התווספו שכירי חרב שמספרם הלך וגדל עם השנים. בעת הצורך גייסו פרסים מספרים עצומים של חיילים במונחי העולם העתיק - צבאותיהם עלו לעיתים על מאה אלף חיילים.

צבא היבשה הפרסי התחלק לשני חלקים עיקריים: היחידות הכפופות ישירות לשלטון המרכזי ולקחו חלק במערכות גדולות בלבד ויחידות הכפופות למושלים המקומיים ומטרתם טיפול בבעיות קטנות יחסית. יחידות אלה איישו גם את חילות המצב ברחבי האימפריה.

החשיפה לים התיכון ולמסורות הימאיות העתיקות שלו הביאה את פרס להשתמש בציי נתיניה היוונים והפיניקים. ציים אלה אפשרו לפרס לפלוש ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס. הצי היה החלק המשני בכוחותיה המזוינים של פרס והוא לא טופח כמו צבא היבשה, שהיה החיל העיקרי.

כורש הגדול, אבי ממלכת פרס, ארגן את השבטים השונים במסגרת מדינית מרכזית. בתקופתו הצבא הפרסי היה מורכב בעיקר מחיל פרשים חזק וחיל רגלים קל. החיילים רכשו בעצמם את כלי נשקם, לכן הפרשים באו מקרב בעלי האמצעים. לצד פרשים וחי"ר כלל צבאו של כורש יחידות רכובות על גמלים. לאחר מותו של כורש בוטל חיל הגמלים. הגמלים אינם נוחים להסתערות ובדרך כלל השימוש בהם בצבאות העולם הוא מוגבל.

התפקיד העיקרי של חיל הרגלים היה להעסיק את מרכז המערך של האויב בעת שחיל הפרשים הפרסי רב העצמה איגף את אגפיו ושבר את התנגדות האויב. טקטיקה זו הייתה טובה נגד אויבים חסרי צבא קבע מסודר, שאפיין את אסיה התיכונה בעת העתיקה. נגד היוונים, החמושים בשריון כבד וכלי נשק כבדים הטקטיקה כשלה פעמים רבות. קרבות מסודרים נגד יוונים הביאו פעמים רבות לאבדות כבדות בחיל הרגלים הפרסי.

חיל הרגלים הפרסי היה בעל איכות ירודה יחסית לחיל הפרשים. רובם ככולם היו רגלים קלים. הרגלים הפרסים לא קיבלו אימון מסודר ורובם היו מגויסי אד הוק. ספרברה היו חיילים שחימושם העיקרי היה מגן מקליעת נצרים קל וחנית קצרה. הספרברה לא היו מוגנים בשריון כלשהו ורק לבשו אריג עבה לגופם. אריג זה ומגן הנצרים היו טובים לעצירת חצים, אך לא נגד נעיצת חניתות כבדות. התפקיד העיקרי של הספרברה היה להעניק הגנה מפני ירי חצים לקשתים המסתתרים מאחוריהם. בקרב הספרברה יצרו מבנה של חומת מגנים והקשתים ירו מעליהם.

קרדקים היו חיל רגלים פרסי טיפוסי שתפקידיו אינם ברורים די הצורך מהמקורות. אריאנוס מציין שהם היו דומים להופליטים, אם כי ניכר שחימושם קל יותר. חימושם ואימונם אינם ודאיים, אם כי סטרבון מציין שהם זכו לאימון מסודר והורכבו מצעירים בעלי כושר גופני גבוה. נראה שהיו חלק מהצבא הסדיר ולא חלק מגיוס אד הוק שבוצע לקראת מלחמה.^[1]

ערך מורחב – בני האלמוות

חלק מובחר מחיל הרגלים הייתה יחידה הידוע בשם בני האלמוות. הייתה זו חטיבה גדולה בת 10,000 לוחמים שגויסה מבכירי בניה של פרס. החיילים האלה היו שומרי ראשו של המלך. שמם "בני האלמוות" בא כתוצאה משיטת הגיוס: עם מותו של אחד החיילים, גויס חייל אחר תחתיו וכך נשמר מספרם.

בני האלמוות היו חמושים טוב יותר יחסית לחיל רגלים רגיל וכלי נשקם כלל חניתות, קשתות וחרבות. מלבד הציוד הזה, שהיה משותף גם ליחידות אחרות בחיל הרגלים הפרסי, עטו לגופם שריון קשקשים מתחת לבגדים העליונים. שריון זה היה חלש יחסית ולא היה מסוגל לעצור נעיצה של חנית כבדה.

כאמור, עיקר כוחו של הצבא הפרסי בתקופתו של כורש היה בחיל הפרשים. חיל הפרשים הפרסי היה חמוש במגוון רחב של כלי נשק דוגמת: כידונים, חרבות וקשתות. חיל הפרשים כלל פרשים כבדים איכותיים ופרשים קלים טובים. בנוסף לפרשים מיוצאי פרס חלק ניכר מחיל הפרשים גויס מקרב נתיני האימפריה. יחידות רבות באו מקרב הסקיתים ועמים אחרים.

טקטיקת הפרשים המקובלת הייתה פגע וברח או הסתערות רבתי של פרשים כבדים על האויב במטרה למוטט את מערכו. הפרשים שיתפו פעולה ביניהם, אך לא תורגל שיתוף הפעולה עם חיל הרגלים ולעיתים חיל הפרשים כשל בהגשת עזרה נאותה לחי"ר. זה לא היה ייחודי לפרס דווקא, אלא היה משותף כמעט לכל העמים בעולם העתיק.

קרב קונקסה (401 לפנה"ס) סימן את נקודת המפנה בהרכב הצבא הפרסי. קרב זה היה שיא המרד בהנהגתו של כורש הצעיר, אחי המלך הפרסי, נגד השלטון המרכזי. אחד החלקים המרכזיים בצבאו של כורש היו שכירי חרב יוונים, רובם הופליטים ומיעוטם פלטסטים. הפלנקס של שכירי החרב הוכיחה את עצמה בקרב והייתה החלק היחיד של הצבא המורד שלא הובס. יתרה מכך, שכירי החרב הצליחו לחזור למולדתם תוך כדי פילוס דרכם בשטח עוין.

זה לא היה המפגש הראשון של הפרסים עם ההופליטים היוונים. הם נחשפו לצורת לחימה זו עוד בעת כיבוש אסיה הקטנה וביתר שאת בעת מסע המלחמה ביוון. יחד עם זאת, הרושם העז שהותירו שכירי החרב על המלך הפרסי גרמו לשינוי במבנה חיל הרגלים הפרסי. החל מקרב זה גייסו הפרסים שכירי חרב יוונים במספרים גדולים.

לא רק הקרב הביא לשינויים במבנה חיל הרגלים הפרסי. אחת הסיבות החשובות לעלייה דרמטית במספר שכירי החרב בצבא הפרסי הייתה שינויים מרחיקי לכת ביוון. המלחמה הפלופונסית, שהסתיימה אך כמה שנים לפני קרב קונקסה, הייתה הגורם שהביא לשינוי במבנה החברה היוונית. שכירי חרב התחילו להופיע במספרים רבים. מלחמות נוספות על ההגמוניה ביוון הביאו להצפת השוק בשכירי חרב מאומנים היטב. כך הצליחו הפרסים לקיים צבאות גדולים מאוד של שכירי חרב יוונים.

הצי הפרסי הורכב בעיקר מבני העמים הנשלטים של האימפריה ששכנו לחופי הים התיכון. החלקים העיקריים באו מאיוניה ומפיניקיה. היסודות הפיניקיים היו נאמנים יותר, בעיקר בגלל מריבתם ארוכת השנים עם היוונים על דרכי מסחר בים התיכון.

• צבאות העמים בסהר הפורה
• צבא מדי (ראו)

• מאמר על גודלו של הצבא הפרסי בעת מלחמת פרס-יוון