המטוס מיוצר בשני דגמים - דגם J-10A החד מושבי שמתפקד כמטוס רב משימתי ודגם J-10B הדו מושבי המשמש בין היתר כמטוס אימונים, תקיפה קרקעית ולוחמה אלקטרונית.
בנוסף, סין מפתחת דגם של המטוס שישמש את הצי הסיני ולהיות מתופעל מנושאות מטוסים, ודגם עם יכולות התחמקות ממכ"ם המכונה Super-10[2].
שירות מבצעי
המטוס נמצא בשירות מבצעי בחיל האוויר הסיני וקרוב ל-100 מטוסים נקלטו.
בנוסף, ממשלת פקיסטן הזמינה 36 מטוסים עבור חיל האוויר הפקיסטני שאמורים להיות מסופקים בשנים הקרובות, פקיסטן אמורה להיות המדינה הראשונה והיחידה עד כה מלבד סין לקלוט את המטוס. המטוסים יסופקו תחת השם FC-20.
בסוף 2007 דווחו כלי תקשורת שונים על עסקה בין איראן וסין לרכישת מטוסים מדגם זה אך ממשלת סין הכחישה את הדיווח[1][3].
באוגוסט 2015, לאחר חתימה על הסכם הגרעין חתמה סין[4] עם איראן על חוזה בגובה מיליארד דולר על העברת 24 מטוסי J-10 תמורת אספקת נפט גולמי במשך 20 שנה.
גרסאות
J-10A - הדגם החד מושבי. שם החוץ של הדגם הוא F-10A או FC-10A.
J-10B - דגם מתקדם יותר, בעיקר בתחום המכ"ם.
Super-10 - דגם מתקדם, גם בתחום המכ"ם בעיקר. בעל מנוע רוסי מתקדם.
סין אמורה להשלים את פיתוח מנוע ה-WS-10A, שאמור להחליף את מנועי ה-AL-31 הרוסיים.
המטוס מסוגל לשאת טילי אוויר-אוויר כגון PL-8, PL-9, PL-11, PL-12 מתוצרת סין, R-77 מתוצרת רוסיה ופיתון 3 מתוצרת ישראל
[5]
, טילי אוויר-קרקע מסוג PJ-9, YJ-9K מתוצרת סין וכן R-73.