פרק (או: תנועה) הוא חלק עצמאי של יצירה מוזיקלית או צורה מוזיקלית. בעוד שפרקים בודדים מיצירה לעיתים מבוצעים בנפרד, ביצועים של היצירה המלאה מחייבים את הופעתם של כל הפרקים ברציפות.
פרק הוא חלק, "יחידה מבנית גדולה שנתפסה כתוצאה של צירוף מקרים של מספרים גדולים יחסית של תופעות מבניות."[1]
המונח, בשימוש באנגלית, מתכוון בעיקר לפרק מתוך סימפוניה. במבנה זה, כל פרק הוא בעל צביון מיוחד ושונה מהשאר אך בכל זאת נשמרת זיקה משפחתית בין כל הפרקים, וכך כשמנוגנת הסימפוניה בשלמותה, צירוף הפרקים השונים הופך סינרגטי ומרכיב את הסימפוניה השלמה.
דוגמה לעצמאותם של פרקים בתוך סימפוניה, נראית ביצירתו של המלחין הקטור ברליוז הנקראת "הסימפוניה הפנטסטית", בה לכל אחד מארבעת הפרקים ניתן שם מיוחד השונה מקודמו.
במבנה הסימפוניה ניתן להבחין כי לכל פרק צורה שונה.
"הפרק הוא יחידה מתוך יצירה גדולה העומד בעצמו כיצירה עצמאית שלמה. חטיבות כאלה הן בדרך כלל עצמאיות. לרוב הרצף של הפרקים מופיע בסדר של מהיר-איטי-מהיר או ברצף אחר שמספק ניגוד".
—
-בנוורד & סייקר (2009), מתוך Music in Theory and Practice: Volume II[2]
צורות קלאסיות
בקונצ'רטי ובסימפוניות, יצירות קאמריות רבות משתמשות במבנים אלו. יצירות קאמריות אלה בדרך כלל נקראות בשם ההרכב המיועד לבצע אותם: רביעיית מיתרים, שלישיית פסנתר, חמישיית כלי עץ, וכו'. בנוגע לסימפוניות, ישנן חריגות רבות מהסכימות הסטנדרטיות: לדוגמה, רביעיית המיתרים של בטהובן אופוס 131 היא בעצם שבעה פרקים המתנגנים ללא הפסקה ביניהם.
מקורות
- Spencer, Peter; Peter M. Temko (1994). A Practical Approach to the Study of Form in Music. Prospect Heights, IL: Waveland Press. p. 31. ISBN 9780881338065. OCLC 31792064. Retrieved May 23, 2012.
- Benward, Bruce; Marilyn Nadine Saker (2009). Music in Theory and Practice 2 (8th ed.). Boston: McGraw-Hill. p. 358. ISBN 9780073101880. OCLC 214305687.
הערות שוליים