פריץ דלית (סאלברג) (27 באפריל 1910 – 21 בנובמבר 1973)^[1] היה רופא ישראלי, ממייסדי חיל הרפואה, ממקימי בית החולים הצבאי מספר 5, בתל ליטווינסקי, שהפך לבית חולים תל השומר, מייסד ומנהלו הראשון של מכון הרנטגן בבית החולים תל-השומר^[2].

דלית נולד בפרנקפורט שבגרמניה, לאביו איזידור. לאחר סיום הגימנסיה על-שם גתה (אנ') התקבל ללימודי רפואה וסיימם בפרנקפורט. את עבודת הדוקטורט הגיש לאוניברסיטת ברן בשווייץ. ב-1937 קיבל את הדיפלומה. באותה שנה התחתן עם אלזה לבית דאהל (1913–2010). בשנת 1937 עלו בני הזוג לארץ ישראל. מספר שנים היה חבר קיבוץ שער הנגב (היום קיבוץ חפץ חיים). בשנת 1944 התחיל התמחות ברדיולוגיה בבית החולים בילינסון אצל פרופ' הנס סלינגר^[3].

בשנת 1948 גויס לצה"ל, במלחמת העצמאות הוצב בבית החולים "שוויצר" בטבריה. היה ממקימי חיל הרפואה ובית החולים הצבאי מספר 5, בתל ליטווינסקי, שהפך לבית חולים תל השומר.

לפי דרישת דוד בן-גוריון עברת את שמו מסאלברג לדלית (שם משפחת רעייתו היה דאהל).

לאחר מלחמת העצמאות, מונה דלית למנהל המכון. הוא המשיך את שרותו בצה"ל עד שנת 1965, אז השתחרר בדרגת סגן-אלוף, אך המשיך לנהל את המכון כאזרח.

בשנות ה-60 דלית החליט שכל בכיר במכון יהיה אחראי על תחום הדמיה מסוים. הדמיה ב קרדיולוגיה, הדמיה בגסטרואנטרולוגיה, הדמיה בנוירולוגיה, הדמית דרכי השתן, והדמית פדיאטריה. בהמשך הונהגו בדיקות הארתרוגרפיה, (ה-CT הראשון הוכנס בשנת 1979).

באותה עת ניהל את ההוראה הרדיולוגית בשיתוף עם בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב במסגרת לימודי המשך של רפואה.

דלית היה בעל אוריינטציה מדעית, הוא נסע כל שנה לחו"ל כדי ללמוד וליצור קשרים עם רדיולוגים בחו"ל.

דלית ערך מחקר מקיף על המיקום השכיח ביותר להופעת הסתיידויות באאורטה (אבי העורקים). הייתה לו תאוריה שהסידן שוקע בlocus minoris resistentiae, המקומות בהן יש חולשה מרבית של הדופן, אזורים שמהם מניצים לאחר הלידה ענפים של עורקים מהאאורטה, וכן במקום של הדוקטוס ארטריוזוס. הוא גם ביצע ניתוחים באאורטות של בעלי חיים.

מתלמידיו ותלמידותיו: ד"ר אברהם שטרנברג, ד"ר נזים שהיין, שמונה למנהל מכון הרנטגן בבית החולים וולפסון, ד"ר ויקטור דויטש שכיהן כמנהל מכון הרנטגן בשיבא בשנים 1973–1979, פרופ' מאיה הרץ, שכיהנה כמנהלת מכון הרנטגן בשיבא בשנים 1979–1987, ד"ר זאן מיליטיאנו, פרופ' בנימינה מורג, ד"ר מנחם הירש שעבר למכון הרנטגן שנפתח בבית החולים סורוקה.

דלית חלה בדלקת של מסתמי הלב, אנדוקרדיטיס זיהומית. הוא נותח ב-יוסטון על ידי גדול מנתחי הלב בתקופה מייקל דבייקי, חזר לישראל, אך מת מאי-ספיקת לב בגיל 63, ב-1973^[4].

השאיר אישה, אלזה ובן מיכאל דלית נקבר בבית הקברות קריית שאול^[1]

• רדיולוגיה

• נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 169.
• ילקוט הפרסומים, מינוי מומחים משפטיים ברנטגנולוגיה, שנת 1963 עמוד 643.