הילמר פרידריך וילהלם בלייל, המכונה פריץ בלייל (בגרמנית: Hilmar Friedrich Wilhelm Bleyl; 8 באוקטובר1880 – 19 באוגוסט1966), היה אמן גרמני ואחד מארבעת מייסדי קבוצת האמנים Die Brücke ("הגשר"). הוא עיצב גרפיקה עבור הקבוצה, הפוסטר שעיצב לתערוכתם הראשונה נאסר לפרסום על ידי המשטרה. כשהתחתן, עזב את הקבוצה כדי לדאוג למשפחתו, ולא הציג לאחר מכן בפומבי.
ביוגרפיה ועבודתו
פריץ בלייל נולד בזוויקאו בסקסוניה וגדל באזור ארזגבירגה. בשנת 1901 החל ללמוד אדריכלות באוניברסיטה הטכנית בדרזדן, כרצון הוריו. עם זאת, הוא רצה להיות צייר.[1] המוסד סיפק לו מגוון רחב של קורסים בנוסף לאדריכלות, כמו רישום חופשי, רישום פרספקטיבה ולימוד היסטוריה של אמנות.[2]
בלייל התיידד עם סטודנט עמית, ארנסט לודוויג קירכנר, אותו הכיר במהלך הסמסטר הראשון. הם דנו יחד באמנות וגם למדו טבע, הם חלקו השקפה רדיקלית משותפת.[3]
הנס בלייל, פוסטר לתערוכת 1906
בשנת 1905 ייסדו בלייל יחד עם ארנסט לודוויג קירכנר, ושני סטודנטים נוספים לאדריכלות, קרל שמידט-רוטלוף ואריך הקל, את קבוצת האמנים Die Brücke ("הגשר"). הקבוצה כוונה להימנע מהסגנון האקדמי המסורתי השכיח ולמצוא דרך חדשה של ביטוי אמנותי, שיהווה גשר (ומכאן שמה) בין העבר להווה. הם קבלו השראה מאמני העבר כמו אלברכט דירר, מתיאס גרינוולד, ומתנועות אוונגרדיות בינלאומיות של אותה העת. הקבוצה שלהם הייתה אחת החשובות, אשר בבוא העת השפיעה רבות על התפתחות האמנות המודרנית במאה ה-20 ויצרה את הסגנון האקספרסיוניזם.[4] בשלב זה, בלייל היה חבר נלהב בקבוצה. תחילה הם נפגשו בסטודיו הראשון של קירכנר, שהיה בעבר אטליז.
הסטודיו של קירכנר הפך למקום שביטל מוסכמות חברתיות כדי לאפשר יצירת אהבה מזדמנת ועירום תכוף. [3] מפגשי ציור חיים קבוצתיים התקיימו תוך שימוש במודלים מהמעגל החברתי, ולא מאנשי מקצוע, ובחירת תנוחות של רבע שעה לעידוד ספונטניות. בלייל תיאר דוגמנית אחת כזו, איזבלה, ילדה בת חמש עשרה מהשכונה, כ"אדם תוסס מאוד, בנויה להפליא, עליזה, ללא שום דפורמציה שנגרמה על ידי האופנה המטופשת של המחוך ומתאימה לחלוטין לדרישות האמנותיות שלנו. במיוחד במצב הפריחה של ניצניה הילדותיות."[5]
הקבוצה חיברה מניפסט (בעיקר יצירתו של קירכנר), שנחרט על עץ וקבע דור חדש, "שרוצים חופש בעבודתנו ובחיינו, עצמאות מכוחות מבוגרים ומבוססים".
כחלק מאישור המורשת הלאומית שלהם, הם החיו מחדש שיטות ישנות יותר, במיוחד הדפסי עץ. בלייל התמחה בעיצוב גרפי ויצר כמה כרזות משמעותיות שהציגו את הקבוצה לציבור הרחב.[1]
בספטמבר ובאוקטובר 1906 התקיימה התערוכה הקבוצתית הראשונה, שהתמקדה בעירום הנשי, באולם התצוגה של זייפרט ושות' בדרזדן. מתוך הציור מדוגמנים חיים, יצר בלייל כרזה ליטוגרפית לתערוכה שהודפסה בצבע כתום על נייר לבן. הכרזה בפורמט צר, הדומה יותר לחיתוכי עץ יפניים מאשר הדפסים קונבנציונליים. בליל השמיט איקונוגרפיה כמו כתר, מנורה ושמלה, כדי להראות עירום נועז של הדוגמנית איזבלה באורך מלא מעל הכיתוב. צנזורי המשטרה אסרו את הצגת הכרזה לפי סעיף 184, סעיף פורנוגרפיה של חוק העונשין הלאומי, לאחר שהפוסטר הציג שיער ערווה בצל שמתחת לבטן.[5]
בשנת 1905 סיים בלייל את לימודיו באוניברסיטה, ובשנה שלאחר מכן החל ללמד בבית הספר לאדריכלות בפרייברג, סקסוניה. הוא בחר באורח חיים בורגני, התחתן בשנת 1907, ובדאגה לפרנס את משפחתו, עזב את הקבוצה. הוא הוחלף על ידי מקס פכשטיין ואוטו מולר.
בשנת 1916 השלים את עבודת הדוקטורט שלו, ונסע לאיטליה דרך האלפים. במשך כל חייו המשיך ללמד ולעבוד כאדריכל. הוא המשיך גם בעבודה גרפית, אך הרחק מעין הציבור ולא הציג בתערוכות. הוא התגורר ברוסטוק, בניוקלן בברלין ובברנדנבורג.[1]
