דוגמה לשטר פרוזבול ריק בן זמננו. (נוסח שטר זה הוא לפרוזבול עליו חותמים עדים ולא דיינים)
פְּרוֹזְבּוּל (נכתב גם פרוסבול, מיוונית: προσβολή) הוא תקנההלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב. הפרוזבול ניתקן בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והוא בשימוש נרחב גם בימינו. שמיטת הכספים האחרונה הייתה בכ"ט באלולה'תשפ"ב, 25 בספטמבר 2022 והבאה תהיה בכ"ט באלול ה'תשפ"ט, 9 בספטמבר 2029. ריענון
התורה מזהירה במפורש את בעלי הממון, שלא להימנע מלהלוות בשל החשש ששנת השמיטה תבטל את החוב שלא נגבה, וכן מבטיחה ברכה למלווים שימשיכו להלוות חרף הסיכון ששמיטת כספים תשמט את חוב הלוואתם[1].
החל מגלות עשרת השבטים בסוף תקופת בית ראשון ועד ימינו, נוהגת שמיטת כספים רק מדרבנן, מאחר שהיא תלויה בשמיטת קרקעות, שנוהגת בעצמה בימינו רק מדרבנן.
המצווה הביאה לכך שבעלי ממון נמנעו מלהלוות לעניים, מחשש שכספם לא יושב לאחר שנת השמיטה. כתוצאה מכך, נמנעו מהעניים הלוואות שיכלו להיטיב את מצבם, ואילו העשירים עברו על ציווי התורה האוסר על הימנעות מהלוואה מחשש ששמיטה תשמט את ההלוואה. המצב שנוצר היה שבעקבות חשש האנשים ממצוות שמיטת כספים שהייתה דרבנן – עברו העם על ציווי התורה.
הלל הזקן, נשיא הסנהדרין בסוף תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול, המאפשרת לגבות את ההלוואה גם אם שמיטת כספים הייתה אמורה לשמטה. הוא עקף את האיסור באמצעות העברת ההלוואה לגבייה על ידי בית דין, דבר המונע את השמטתה. תקנת הפרוזבול היא אחת מקבוצת תקנות שטעמן הוא 'משום תיקון העולם'. לפי דעות מסוימות, ניתן היה לתקן תקנה זאת רק כאשר מצוות שמיטת כספים היא דרבנן, אולם לא כאשר היא הייתה מצווה מהתורה. אולם לפי דעות אחרות, תקנת הפרוזבול תועיל גם אם שמיטת כספים תנהג כמצווה מהתורה.
תוקפה של תקנת הפרוזבול
תקנת הפרוזבול היא יוצאת דופן בחריפותה. זוהי אומנם תקנת חכמים, אך היא נראית על פניה כתקנה העוקרת מיסודה מצווה מפורשת. האמורא שמואל אמר בעניין זה: "הא פרוסבלא – עולבנא דדייני הוא, אי איישר חיל אבטליניה!" (בתרגום: פרוזבול זה עלבון לדיינים הוא, אם אאזור כוח – אבטל אותו!). עם זאת, לאורך הדורות התקבלה תקנה זו היות שלא מדובר בביטול של מצווה מן התורה, שכן תוקף השמיטה הנהוגה כיום היא בדרגת חיוב מדברי חכמים ולא חיוב מהתורה.
הסיבה שעומדת מאחורי תיקון הפרוזבול, אף שהוא עוקר למעשה את כל מצוות שמיטת כספים דרבנן, היא שכאשר חכמים תיקנו את שמיטת כספים כמצווה מדרבנן, הם לא התכוונו שעל ידה יבואו אנשים לעבור על ציווי התורה של הימנעות מהלוואות ערב שנת השמיטה, ולכן אם אנשים נמנעים להלוות ערב שנת השמיטה, ניתן יהיה לתקן תקנה שתעקוף למעשה את מצוות שמיטת כספים דרבנן[2].
אטימולוגיה
מקור המילה פרוזבול הוא בשפה היוונית, וישנן שתי השערות על האטימולוגיה שלה:
המילה prosbole ביוונית (προσβολή), שמשמעה: 'מסירה אל...', היינו מסירת החוב אל בית הדין שיגבה אותו.
הגמראדורשת את המילה כצירוף המילים 'פרוס-בולי-ובוטי', דהיינו 'תקנה לעשירים ולעניים' (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ו, עמוד ב' - דף ל"ז, עמוד א'). הרשב"ם, במסכת בבא בתרא דף סה, מסביר פרוז מלשון מופרז, דהיינו ברווח. ובולי הוא עשיר. כלומר, שהעשירים ייתנו ברווח.
לפיכך, בתלמוד הירושלמי (וכן במשנה) הגרסה היא פרוזבול, כיוון שדרכו של התלמוד הירושלמי להביא את המילה כמקורה הלועזי (לפי ספר הערוך, המקור היווני הוא פרוזבול), אך בתלמוד הבבלי הגרסה היא פרוסבול, כדרכו להביא גרסאות עבריות או ארמיות למילים שמקורן בלעז[4].
תוכן הפרוזבול
עיקר הפרוזבול הוא חוזה (שטר) המעביר את גביית חובות ההלוואות שהגיע זמנם להיפרע אך עדיין לא נפרעו, מהמלווה אל בית הדין. כתוצאה מכך אין החוב נשמט בסוף שנת השמיטה, היות שאין שמיטת כספים חלה על חובות שנמסרו לגביית בית הדין[5]. עיקרון נוסף העומד מאחורי הפרוזבול הוא שהפרוזבול נכתב כאשר ללווה יש קרקע, אפילו מצומצמת מאוד, ובית הדין גובה את כל החוב מהקרקע, היות ש'אין אונאה לקרקעות', ולכן גם קרקע סמלית יכולה להיחשב כבעלת ערך רב, ולכן רואים כאילו בית הדין גבה את כל החוב מקרקע הלווה קודם זמן שמיטת כספים[6]. המלווה כותב פרוזבול אחד כלפי כל חובותיו, גם אם הם לאנשים שונים[7].
עיקר הפרוזבול הוא מסמך בחתימת הדיינים של בית הדין אליו הועבר החוב לגבייה, בנוסח הבא:
"מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי – שאגבנו כל זמן שארצה" (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ד')
ניתן גם למסור הודעה זאת בעל פה בפני הדיינים, אף בלי כתיבת שטר הפרוזבול[2].
כיום נהוג להוסיף בשטר הפרוזבול גם פיסקה שמשמעה נתינת קרקע בשיעור מצומצם מנכסי המלווה לבית הדין, על מנת שיזכו את הקרקע ללווים, כך שיהיה לבית הדין קרקע שממנה אפשר יהיה לגבות את החובות.
פרוזבול בחתימת עדים
ניתן לכתוב את הפרוזבול גם בתור מסמך עליו חתומים עדים כשרים, המעידים כי המלווה העביר את חובותיו לבית הדין על מנת שיגבו בפניהם. אפשרות זאת מעשית למי שנמצא במקום מרוחק ואינו יכול להגיע בפועל לבית הדין, או מי שלא יכול להגיע לבית הדין מסיבות אחרות.
ההיתר בתקנת הפרוזבול
תקנת הפרוזבול מבוססת על הדין של המוסר שטרותיו לבית דין, שאין שביעית משמטת חוב זה, אולם התקנה מרחיבה את דין זה גם על הלוואה בעל פה שבו אין שטר למסור, וכן היא חלה גם במקרה ובו אין בית הדין גובה ממש את החוב מהלווה.
היתר נוסף בפרוזבול הוא, שאף שאדם לא מוסר בפועל את שטרותיו לגבייה על ידי בית הדין, אלא רק מוסר הודעה בבית הדין שהוא יגבה את חובו בכל זמן על פיהם – דבר זה מספיק על מנת שהגבייה תיחשב כגבייה על ידי בית דין, אף שהגובה בפועל יהיה המלווה עצמו[2].
דיני הפרוזבול
פרוזבול נכתב על קרקע
על מנת שפרוזבול יחול, על הלווה להיות בעל קרקע, כך שלבית הדין יהיה מאין לגבות את החוב של הלווה.
ונחלקו הראשונים בטעם הדבר: שיטת רש"י מכיוון שאין רגילים להלוות למי שאין לו קרקע, ובדבר שאינו שכיח אין חכמים עושים תקנה. ושיטת ר"ת היא מכיוון שכשיש ללווה קרקע, נחשב החוב כאילו הוא גבוי בידי בית דין[8].
אולם כיוון שכל מצוות שמיטת כספים בזמן הזה היא מצווה מדרבנן, הקלו בזה שגם קרקע מועטת שאינה שוות ערך לחוב, או אפילו עציץ נקוב העומד על יתדות – נחשב לקרקע לעניין זה, ופרוזבול נכתב עליו. ואפילו אם ללווה אין כלל קרקע, המלווה יכול לזכות לו קרקע שלא מידיעתו על מנת שיוכל לכתוב פרוזבול עליו ('זכין לאדם שלא בפניו'), וכן הקלו במקרים נוספים.
הסיבה שהקלו כל כך בכתיבת פרוזבול היא כדי למנוע מצב שאנשים לא ירצו להלוות את כספם לאחרים ('שלא לנעול דלת בפני לווים').[6]
בית דין
עיקר התקנה הייתה שפרוזבול נכתב דווקא על ידי בית דין חשוב, שיכול להפקיע ממון ונכסים מבני אדם. אולם יש שכתבו שאפשר לכתוב פרוזבול בפני כל בית דין של שלושה דיינים, שכן כל דין שמיטת כספים הוא רק מצווה מדרבנן, וכן נוהגים כיום לכתוב פרוזבול, אף שאין בתי הדין ההלכתיים יכולים להפקיע נכסים[2].
זמן כתיבת הפרוזבול
על פי התוספתא של מסכת שביעית[9] זמן כתיבת הפרוזבול הוא: "ערב ראש השנה של שביעית", היינו עם כניסת שנת השמיטה. על פי תוספתא זו פסקו הרא"ש והטור שזמן כתיבת הפרוזבול הוא קודם לראש השנה שבתחילת השמיטה.
בימינו מקובלת הפסיקה של השולחן ערוך. אולם יש מחמירים לערוך פרוזבול גם בערב שנת השמיטה, כדוגמת חסידי חב"ד, בעקבות דברי בעל התניא בספרו שולחן ערוך הרב.
פרוזבול מוקדם ומאוחר
הפרוזבול חל רק על הלוואות שניתנו קודם כתיבתו, ולא על הלוואות שניתנו לאחר כתיבתו. לכן אם הפרוזבול נכתב בזמן מוקדם – הפרוזבול כשר, אלא שאינו מועיל להלוואות שניתנו לאחר כתיבתו ('פרוזבול מוקדם'). פרוזבול הנכתב על הלוואות שעוד לא ניתנו – נפסל, היות שהוא 'פרוזבול מאוחר'[11].
הפרוזבול כיום
בימינו, הבנקים בישראל ובמקומות אחרים בעולם חותמים על שטרי פרוזבול, המאפשרים ליהודים שומרי המצוות ללוות כסף מהבנק ולהחזיר לו לאחר השמיטה[12]. הלכה למעשה, ציבור שומרי המצוות איננו מוטרד מן האיום של מחיקת החוב בשנת השמיטה, וטענות מעין אלו אינן נשמעות בפיהם של בעלי חוב.
הפרוזבול בחוץ לארץ
באופן עקרוני, מצוות שמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ וניתן לעקוף אותה באמצעות תקנת הפרוזבול. עם זאת, בספרי ההלכה[דרוש מקור] מצוין כי בכל אופן נמנעו אנשים מלכתוב פרוזבול בסוף שנת השמיטה. אחד ההסברים שניתנו לנוהג זה הוא שבתי הדין כיום אינם יכולים להפקיע ממון ונכסים, וכן שפרוזבול צריך להיכתב על קרקע, ובחוץ לארץ לא הייתה ליהודים בעלות על קרקע, ולכן לא ניתן היה לכתוב פרוזבול תקף, וכיוון שאי אפשר לכתוב פרוזבול, נמצאו אנשים עוברים על איסור התורה של הימנעות מהלוואות בשנת השמיטה, ולכן אפשר לומר שכשחכמים תיקנו את מצוות שמיטת כספים מדרבנן, לא התכוונו שבגללה יעברו האנשים על איסור מהתורה, וכיוון שכך בטלה תקנת חכמים של מצוות שמיטת כספים[2].
