PROFILPELAJAR.COM

פעמון הדרור
מידע כללי
סוג	פעמון, אטרקציה תיירותית
על שם	חירות
מיקום	פילדלפיה
מדינה	ארצות הברית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1753
תאריך פתיחה רשמי	1753
חומרי בנייה	נחושת, בדיל
קואורדינטות	39°56′58″N 75°09′01″W / 39.9495°N 75.1503°W
	אתר רשמי
	(למפת פילדלפיה רגילה) פעמון הדרור

פעמון הדרור או פעמון החירות (באנגלית: Liberty Bell – "ליברטי בל") הוא פעמון הממוקם בעיר פילדלפיה במדינת פנסילבניה שבארצות הברית. הפעמון מהווה סמל של המהפכה האמריקאית. הפעמון הפך לאתר היסטורי כאשר צלצל ב-4 ביולי 1776 על מנת לזמן את תושבי העיר פילדלפיה לבוא ולשמוע את הקראת הכרזת העצמאות של ארצות הברית. קודם לכן, בשנת 1774, צלצלו בפעמון על מנת להכריז על פתיחת הקונגרס הקונטיננטלי הראשון וכן בשנת 1775 על מנת להכריז על תוצאות קרב לקסינגטון וקונקורד. בשנת 1837 הפך הפעמון לסמלה של התנועה לביטול העבדות בארצות הברית.

תיאור הפעמון ומקור שמו

על הפעמון מופיעה כתובת (להלן תרגומה):

וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ ויק' כ"ה 10
בהוראות האספה של פרובינציית פנסילבניה עבור בית המדינה של פילד^ה^[א]
פס וסטאו^[ב]
פילד^ה
MDCCLIII^[ג]

המקור באנגלית

Proclaim LIBERTY throughout all the Land unto all the Inhabitants thereof Lev. XXV X

By Order of the ASSEMBLY of the Province of PENSYLVANIA for the State House in Philad^a^[ד]
Pass and Stow
Philad^a

MDCCLIII

מקור הכיתוב בספר ויקרא פרק כ"ה, פסוק 10 – בתיאור שנת היובל. הכיתוב מנציח את שנת היובל לכתב הזכויות שניתן לויליאם פן, אשר ייסד למעשה את פנסילבניה בשנת 1701. שמו של הפעמון לקוח מהציטוט מספר ויקרא, ומכאן שהתרגום "חירות" אינו נאמן למקור – ועדיף ממנו התרגום "דרור".

היסטוריה

המאה ה-18

בשנת 1745 האספה הפרובינציאלית של פנסילבניה הזמינה את יציקת הפעמון עבור בית הנבחרים של המושבה (המבנה הידוע כיום כהיכל העצמאות). הפעמון נוצק על ידי חברת וייטצ'אפל בל פאונדרי מלונדון והובא לפילדלפיה בשנת 1753 על ידי הספינה "היברניה". הפעמון הותקן על מגדל זמני במרץ באותה שנה, ובעת שצלצלו בו נסדק הפעמון. דובר אספת פנסילבניה, אייזק נוריס, כתב:

"נחרדתי לשמוע שהפעמון נסדק בעת הצלצול בו, ולא בשל אלימות אחרת, עת ניתלה על מנת לבדוק את צלילו

— אתר האינטרנט הרשמי של הפעמון

האספה של פנסילבניה פנתה לחברת וייטצ'אפל והזמינה פעמון חליפי, ובינתיים תוקן הפעמון הסדוק על ידי ג'ון פס וג'ון סטואו, תושבי פילדלפיה, אשר חתמו על הפעמון. פס וסטואו תיקנו את הפעמון על ידי שימוש בסגסוגת נחושת, אולם בעקבות התיקון הפעמון לא צלצל, ונדרש תיקון נוסף של הפעמון. הפעמון המתוקן נתלה בבית האספה של פנסילבניה ביוני 1753.

מלחמת העצמאות האמריקאית

על פי המסורת, צלצלו בפעמון בשנת 1774 על מנת להכריז על כינוס הקונגרס הקונטיננטלי הראשון ובשנת 1775 לאחר קרב לקסינגטון וקונקורד.

לאחר תבוסתו של ג'ורג' וושינגטון בקרב ברנדיווין ב-11 בספטמבר 1777 נותרה העיר פילדלפיה, הבירה של ארצות הברית באותה עת, בלא הגנה. מועצת המדינה ציוותה שאחד עשר פעמונים, בהם פעמון החירות, ולרבות פעמוני כנסיית כרייסט, וכנסיית סנט פיטרס יורדו ויוצאו מן העיר על מנת למנוע מצב שיפלו בידי הכוחות הבריטים מחשש שאלה יתיכו את הפעמונים לתותחים.

ב-18 בספטמבר באותה שנה, הועבר הפעמון לריצ'לנד טאונשיפ (כיום קוויקרטאון), וב-23 בספטמבר הובאו לעיר בית לחם הסמוכה, תוך שהם מוסתרים בעגלות שעליהם ערמות חציר. יתר הפעמונים, למעט פעמון החירות, הועברו לעיר נורת'האמפטון טאון (כיום אלנטאון) והוסתרו במרתף הכנסייה. ב-26 בספטמבר כבשו הבריטים את פילדלפיה, והתיכו את המתכות שמצאו בעיר.

הפעמון הושב לפילדלפיה ביוני 1778 לאחר שחרורה של העיר.

המאה ה-19

פעמון החירות מוצג לקהל ברחבי ארצות הברית, 1905.

במהלך המאה ה-19, צלצלו בפעמון בעת מותו של אלכסנדר המילטון (1804), בעת שובו של ז'ילבר דו מוטייה, המרקיז דה לה פאייט לפילדלפיה בשנת 1824, לרגל מותם של ג'ון אדמס ותומאס ג'פרסון בשנת 1826, בחגיגות המאה להולדתו של ג'ורג' וושינגטון בשנת 1832, בעת מותו של לה פאייט בשנת 1834, ומותם של ג'ון מרשל (1835) וויליאם הנרי הריסון (1841).

בשנת 1839 עיתון "המשחרר" של ויליאם לויד גאריסון שיצא מטעם התנועה לביטול העבדות פרסם שיר בשם "פעמון החירות", ובעקבות פרסום זה הפך הפעמון לסמל התנועה.

בשל סדק נוסף שהופיע בפעמון (הסדק הראשון הופיע לאחר היציקה של פס וסטואו) תוקן הפעמון בפברואר 1846.

ב-22 בפברואר 1846 צלצלו בפעמון לכבוד יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון במשך מספר שעות. בעקבות הצלצולים גדל הסדק בפעמון עד שלא ניתן היה לצלצל בו יותר.

בשנת 1852 הורד הפעמון והוצג ב"אולם הכרזת העצמאות". העתק של הפעמון שנקרא "פעמון המאה" (Centennial Bell) הוצב במקומו במגדל הפעמון בשנת 1876. פעמון זה נוצק על ידי מנילי וקימברלי, מניו יורק.

העתק נוסף, שנוצק על ידי חברת וייטצ'אפל אשר יצקה את הפעמון המקורי, שנקרא "פעמון המאתיים" הוענק לעיר בשנת 1976 על ידי מלכת בריטניה אליזבת השנייה. פעמון זה נתלה במגדל שנבנה בסמוך.

בין השנים 1885–1915 פעמון החירות הוצא מספר פעמים מאולם הכרזת העצמאות והוצג בתערוכות שונות ובירידים העולמיים.

המאה ה-20

בשנת 1902 בדרכו של פעמון החירות לתערוכה בקרוליינה הדרומית, התנגשה הרכבת ברכבת אחרת, אולם הפעמון לא ניזוק. בשנת 1915 יצא הפעמון למסע תצוגה אחרון ברחבי ארצות הברית, בשובו מהתערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק. בשנות ה-30 הוחלט שלא להוציא את הפעמון לתערוכות נוספות מחשש שיינזק.

ב-1 בינואר 1976, לרגל חגיגות המאתיים לארצות הברית, הועבר הפעמון לביתן זכוכית, צפונית להיכל העצמאות. ביתן זה היה לא פופולרי, ועל כן הוחלט לבנות ביתן חדש עבור הפעמון. ביתן זה הושלם בשנת 2003, והוא כלול בתחומי פארק העצמאות ההיסטורי הלאומי שבעיר.

ב-1 באפריל 1996 פרסמה רשת המזון המהיר טאקו בל מודעות בניו יורק טיימס ובפילדלפיה אנקווירר שבהן פורסם כי החברה רכשה את הפעמון על מנת להפחית את החוב הלאומי של ארצות הברית. עוד הודיעה המודעה כי שם הפעמון ישונה ל"פעמון החירות של טאקו" (משחק מילים על שמה של החברה "טאקו בל" – "פעמון טאקו") קוראים רבים מחו על הרכישה, מבלי להבין שמדובר במתיחה של אחד באפריל^[1].

העתקי הפעמון

ההעתק הראשון של הפעמון נוצק בשנות ה-60 של המאה ה-19. פעמון זה נקרא פעמון הדרור של אילנוי והוצב במאונט מוריס שבאילינוי.

העתקים נוספים של הפעמון מצויים ברחבי ארצות הברית. בין היתר מצויים העתקים בכיכר החירות בממלכת הקסם שבאתר הנופש דיסניוורלד באורלנדו שבפלורידה; באוניברסיטת טקסס A&M, בבואנה פארק שבקליפורניה בופארק נוטס ברי פארם.

בשנת 1950, לרגל חגיגת 200 שנה ליציקת הפעמון, הוענק לצרפת וכן לכל אחת ממדינות ארצות הברית באותה עת, ולאלסקה והוואי (שעוד לא היו מדינות), העיר וושינגטון הבירה, פוארטו ריקו ואיי הבתולה של ארצות הברית העתקים של הפעמון.

העתקים נוספים של הפעמון ניתנו מאוחר יותר לבלגיה, גרמניה, יפן וישראל – בה מוצב ההעתק בגן פעמון הדרור בירושלים.

פעמון האחות

מאחר שנוצר הסדק בפעמון הדרור בעת הצלצול הראשון בו, הוזמן פעמון נוסף מחברת ויטצ'אפל בל. הפעמון שהוזמן הגיע לפילדלפיה בשנת 1753 ונודע בכינוי "פעמון האחות" (Sister Bell). הפעמון הותקן בהיכל העצמאות, ונעשה בו שימוש להכריז על השעה (צלצלו בפעמון מדי שעה) עד שנות ה-20 של המאה ה-19 עת הועבר הפעמון לשיפוץ. לאחר השיפוץ הושאל הפעמון לכנסייה אולד סנט אוגוסטין שבעיר, וב-8 במאי 1844 נהרס הפעמון במסגרת מהומות הנטיבסטים עת הכנסייה נהרסה בשריפה. משרידי הפעמון יצקו פעמון חדש, שהועבר לאוניברסיטת וילאנובה, שם הוא מוצג בספריית האוניברסיטה.