פסוק האור (בערבית: آیة النور, תעתיק: אָיַת א־נּוּר) הוא פסוק מספר 35 בסורה מספר 24 בקוראן, אשר נקראת סורת אל-נור^[1]. הפסוק ידוע בדימויים שבו, ואולי יותר מכל פסוק אחר נועד לקריאות מיסטיות או אזוטריות של הקוראן^[2]. חלק מפרשני הקוראן השיעים גורסים כי הפסוק מרמז בין היתר על אהל אל-בית^[3], בעוד אחרים גורסים כי הוא אלגוריה המדמה את אלוהים לאור כדי לעזור לאדם להבין את האלוהים^[4]. פסוק האור היה הנושא המרכזי של הספר "גומחת האורות" של האימאם אל-ע'זאלי^[5]. עבור חלק מהסופים, פסוק האור מרמז על חשיבותו המיסטית של מוחמד^[6].

"אלוהים הוא האור של השמים והארץ. אורו נמשל לגומחה אשר בה מנורה, המנורה בתוך כלי זכוכית, והזכוכית ככוכב מזהיר, ודולקת בשמן עץ הזית המבורך, העץ אינו נוטה מזרחה ולא מערבה. שמנו כמעט מאיר אף אם לא תיגע בו אש. אור על גבי אור. אלוהים ינחה אל אורו את אשר ירצה, וכך הוא ממשיל משלים לאנשים, כי הוא הכול יודע"

— "תרגום משמעויות הקוראן המבורך"

"אלהים הוא מאור השמים והארץ. אורו נמשל כשיפוע בחומה אשר בו מנורה, והמנורה בכלי זכוכית, והזכוכית תהל אור ככוכב נוגה. פרי עץ מבורך, הזית, יוקד בה; איננו צומח לא במזרח ולא במערב. שמנו מפיק אור, גם אם לא תגע בו האש; נרו יהל על כל הנרות, ואלהים ינחה באורו את הישר בעיניו. כך ממשל אלהים משלים לבני האדם, כי הוא יודע כל".

— הקוראן בתרגום צבי הרמן רקנדורף

• תרגום משמעויות הקוראן המבורך
• פסוק האור להאזנה בערבית עם תרגום בעברית
• סורת האור בתרגום רקנדורף

מדיה וקבצים בנושא פסוק האור בוויקישיתוף