PROFILPELAJAR.COM

פנינה מואיז
Penina Moïse
לידה	23 באפריל 1797; צ'ארלסטון, ארצות הברית
פטירה	13 בספטמבר 1880 (בגיל 83); צ'ארלסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ברחוב קומינג (צ'ארלסטון)
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	שירה
תקופת הפעילות	מ-1833

פנינה מואיז (צרפתית: Penina Moïse ;‏23 באפריל^[1] 1797 – 13 בספטמבר 1880) הייתה משוררת יהודייה-אמריקאית.

ביוגרפיה

פנינה מואיז נולדה בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית והייתה הבת החמישית מתשעה ילדים שנולדו להורים יהודים ממוצא צרפתי. הוריה אברהם, ושרה מואיז, הגיעו לצ'ארלסטון ב-1791 מהעיר סנטו דומינגו בקריביים לאחר שנמלטו ממרד של עבדים שחורים. אביה היה סוחר יליד אלזס ממשפחה יהודית ספרדית ואמה נולדה למשפחה יהודית עשירה שהתגוררה באי. משפחתה החזיקה באי שדה של קני סוכר. אחֵיה היו: שרי, אהרון, היימן, בנימין (יליד האיים), רחל, יעקב, אברהם ויצחק, (ילידי ארצות הברית). לאחר שנמלטו לארצות הברית נותרה המשפחה עם רכוש מעט ואביה נפטר בהותירו את אימה חולה. בגיל 12 היא יצאה לעזור בפרנסת משפחתה. בצד זה היא למדה ופיתחה את כישוריה השפתיים. בגיל 30 היא כבר הייתה משוררת נודעת ששיריה התפרסמו בכתבי עת חשובים של אותה תקופה, והיא הייתה לאדם היהודי הראשון שפרסם ספר שירה בארצות הברית. היא הייתה חברה בחוג הספרותי של העיר צ'ארלסטון וסלון ביתה היה מקום מפגש לסופרים ואנשי רוח. ב-1833 התפרסם ספרה הראשון - Fancy's Sketch Book.

עם התקנת עוגב בבית הכנסת קהל קדוש בית אלוהים בצ'ארלסטון, חיברה מואיז מזמורים רבים עבור הקהילה. רבים ממזמוריה שולבו בסידור התפילה Union Reform Prayer Book. היא כתבה את רוב המזמורים בספר המזמורים של הקהילה בצ'ארלסטון - Hymns Written for the Service of the Hebrew Congregation Beth Elohim, South Carolina שיצא ב-1842.

עם התקפות כוחות הצפון על העיר צ'ארלסטון במלחמת האזרחים האמריקאית היא נמלטה כמו רבים אחרים מהעיר, אליה חזרה בסיום הקרבות. מאותה תקופה התדרדר מצב עיניה עד שהגיע לכדי עיוורון גמור. לפרנסתה פתחה בית ספר לבנות יחד עם אחותה האלמנה ובת אחותה. בעזרת בת אחותה מואיז המשיכה לכתוב גם בימי עיוורונה. היא נפטרה בצ'ארלסטון ב-13 בספטמבר 1880 בגיל 83. היא קבורה בבית הקברות ברחוב קומינג במקום בו קבורים אִימהּ, אביה וכמה מאחיה.

תרגום

כל שיריה של מואיז נכתבו באנגלית. מזמור אחד שלה בשם "מזמור לשבת" ממזמורי התפילה שכתבה, תורגם לעברית בידי צור ארליך^[2]

אֵל שֶׁל שַׁבָּת! אֶת הֲדָרְךָ,

כְּמוֹ בְּצִיוֹן בִּשְׁנוֹת בְּרָכָה,

אוֹמְרִים צְלִילֵי עוּגָב,

וּבְמִקְדַּשֶׁיךָ הֶהָמוֹן,

רוֹחֵשׁ תְּפִלָּה צְנוּעָה, הִמְנוֹן,

וְשִׁיר לִשְׁלַל סוּגָיו.

אֶת שַׂק הַחֹל נִשְׁמֹט בַּלָּאט

בִּלְבֹשׁ דָּתֵנוּ זֵר שַׁבָּת

וְנוֹי שַׂלְמַת שָׁלוֹם;

מֵאֶרֶג גַּס, אָפֹר, אַרְצִי,

נִמְשֹׁךְ חוּט פָּז בְּגוֹן חַרְצִית

בְּהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם.

אַךְ אֵין זֶה דַּי אִם רַק נִשְׁבֹּת

מֵהַמְּלָאכוֹת הַמְּרֻבּוֹת

בְּיוֹם עֲתִיר קְדֻשָּׁה:

אִם עוֹד עוֹבֵד בָּנוּ מָדוֹן,

אִם מִתְגַּנֵּב עוֹד גֵּץ זָדוֹן –

כָּל תְּפִלּוֹתֵינוּ שָׁוְא.

מָתַי אֵפוֹא יוֹבֵל יָבוֹא,

מָתַי מֵעֹל עַבְדוּת עָווֹן

רוּחֵנוּ תִּגָּאֵל?

רַק אִם בְּלֵב טָהוֹר נִשְׁתֹּל

בִּשְׂדוֹת מוּסָר, בְּשַׁבָּתוֹת,

אֶת צַו תּוֹרַת הָאֵל.

— מזמור לשבת (170)