אנשי פלוגות הפועל בחיפה עם אבא חושי ויוסף אלמוגיהכינוס הארצי הראשון לפלוגות „הפועל“, יוני 1938, רחוב אלנבי תל אביב
פלוגות הפועל, היו ידועות גם בשם פלוגות הסדרן, הוקמו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 במטרה לספק שמירה על וארגון של הסדר באירועים ציבוריים של איגוד הספורט הפועל (ולכן נקראו בהתחלה גם "פלוגות הסדרן")[1], בין השאר במשחקי כדורגל[2]. מטרה נוספת הייתה בניית בסיס לכוח מגן במקרה של הידרדרות במצב הביטחוני.
הקמתן
את הארגון הארצי של פלוגות הפועל הקים זאב שרף והמפקד הראשון של המסגרת הארצית היה יוסף אבידר, ב-1935 הוחלף על ידי משה כרמל אולם נשאר בהנהגת הארגון. מאורעות כמו רצח ארלוזורוב, עליית הפאשיזם והנאציזם באירופה ומלחמת האזרחים בספרד גרמו לחשש של הציבור המאורגן בהסתדרות מכוחו של הימין. אנשי תנועת העבודה חששו כי האידאולוגיה של התנועה הרוויזיוניסטית כוללת בתוכה רצון לשבור את התארגנות הפועלים (כלומר את ההסתדרות)[3] ודרך ההתגוננות היחידה היא הרתעה. הרתעה זו תושג על ידי גוף מאורגן שלא יהסס להיכנס לעימותים פיזיים עם אנשי הימין ובנוסף יאבטח את אסיפות ההסתדרות, התארגנויות הפועלים, ובמידת הצורך את מנהיגיה.
בתוך ההסתדרות ובתוך ארגון הפועל[4] התחולל ויכוח בשאלה האם ארגון הפועל אמור להיות אגודת ספורט עממי בלבד או שכמו כל חלקי ההסתדרות גם אגודות הפועל צריכות לפעול למען מטרות תנועת הפועלים. הנהגת ההסתדרות ראתה בארגון "הפועל" חלק מהמערכת הכלכלית והחברתית של תנועת הפועלים בארץ ישראל[5] פלוגות הפועל שהיוו חלק מ"הפועל" נועדו לשמש גם ככוח מגן לפועלים מאורגנים מפני תקיפות של אנשי הימין. את מיסוד פלוגות הפועל הובילו אנשי הזרם הביטחוני במפא"י, בהם זלמן ארן, ברל רפטור, יונה כסה, יצחק בן-אהרן, ואליהו דובקין[4]
אחד המאבקים החשובים בהם הייתה מעורבת ההסתדרות באותם ימים היה נושא עבודה עברית ועבודה מאורגנת[6]. באותן שנים החוק המנדטורי לא דיבר על התאגדויות עובדים או שביתות ולכן היו המעסיקים יכולים לשבור שביתות בקלות. חלק מאלו שהיו מוכנים להפר שביתות היו אנשי הימין, שבאותה תקופה לא היו מאוגדים בארגון עובדים משל עצמם ועקב דעותיהם לא היו יכולים להיקלט בהסתדרות. אנשי ימין אלו דגלו בסיסמה "יא ברעכן" (מיידיש - לשבור, והכוונה הייתה לשבור את כוחה של ההסתדרות).
דוד בן-גוריון שהיה מיוזמי הקמת פלוגות הפועל, כחלק מהקרב שניהל על השלטון בתנועה הציונית, ברחוב העברי והיהודי בארץ ומחוצה לה, אמר בכינוס הארצי של אגודת הספורט "הפועל" בתל אביב ב-1933 :
הספורט עם כל חשיבותו... אינו מטרה לעצמה אלא אמצעי... ועל "הפועל" לשמש "מגן העבודה".
— שבתאי טבת, קנאת דוד , ג, עמ' 37
המאבק בין ההסתדרות לרוויזיוניסטים היה הן במישור האידאולוגי והן במישור התעסוקה. ההסתדרות רצתה לשלוט על שוק העבודה ואילו אנשי בית"ר שלא היו מאורגנים במסגרת ההסתדרות ואף לא התאפשר להם להתארגן במסגרת זאת עקב סירובה של ההסתדרות לקלוט אותם כחברים, היו מוכנים לעבוד במקומות לא מאורגנים. בחול המועד פסח 1933 נערך בת"א כינוס ארצי של בית"ר. בסיומו יצאו המשתתפים לתהלוכה ברחובות ת"א, כוח מאורגן שכלל אנשי פלוגות הפועל תקף את אנשי בית"ר.
"במלחמה זו עם המתנקשים בהסתדרות אינם מספיקים כל אותם האמצעים אשר היו נהוגים בתנועת הפועלים בעולם וגם אצלנו... לפנינו כוח אשר לא יעמוד בפני שום אמצעי בשאיפתו להרוס את תנועת הפועלים ... אם מול הכוח של מאות אחדות לא יעמוד גם מצידנו כוח של מאות אחדות בעלות משמעת, כי אז אינני מאמין שכוח ציבורנו זה, ויהא של אלפים רבים, יעמוד לנו ביום עברה ... במלחמה שלנו עם בית"ר אי-אפשר להסתפק באמצעים של הטפת מוסר וצריך להעמיד מולו כוח מאורגן שלנו".
— ציטוט מתוך הספר" אמנון לין - בטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות
באותה שנה נאם בחיפה בנימין זאב פון וייזל ואנשי פלוגת הסדרן נשלחו, בפעם הראשונה ככוח פוליטי, ל"פוצץ" את האספה הרוויזיוניסטית[7].
ההסתדרות, משראתה שעומד לרשותה כוח מאורגן הטילה עליו משימות נוספות, כמו ארגון המאבק למען עבודה עברית וסיוע להורדת מעפילים ואבטחה בעת הקמת יישובים חדשים[9]. בפסח 1939 ערכו הפלוגות כינוס ארצי ראשון בו השתתפו כ-3,500 חברים[10].
לאחר הקמת המדינה פורקו "פלוגות הפועל" אך ב-1953 חזרו לפעול ככוח אבטחה של ההסתדרות[11].
פלוגות הפועל בחיפה
חיפה הייתה היישוב בו פלוגות הפועל היו בשיא כוחן והשפעתן. את "פלוגת סדרן" הראשונה בחיפה ייסד אבא חושי[4] בשנת 1927, אולם תפקידה של פלוגה זו היה שמירה על הסדר (בשכר) באירועים ציבוריים. ב-1936 נשלח יוסף אלמוגי לארגן את פלוגות הסדרן בחיפה בתוך המסגרת הארצית של פלוגות הפועל. הצלחתו הייתה מיידית ומאז במשך כל התקופה שעד סוף שנות ה-50 היו פלוגות הפועל בחיפה בעלות מספר החברים הגדול ביותר בין היישובים בישראל (ויחסית לאוכלוסייה). כבר בתחילת 1938 היו 1,019 חברים שהשתייכו לפלוגות הפועל בחיפה (לעומת כ-400 בתל אביב, 80 בירושלים ו-40 בחדרה)
פעולות להגנת תוצרת הארץ
על פי אמנון לין (בספרו, עמ' 44) פלוגות הפועל שימשו גם להגנה על מפעלים הסתדרותיים מפני ייבוא מתחרה. לין מספר שהגיע משלוח של זכוכית תוצרת חוץ ומנהלי פניציה ידעו שאם המשלוח הזה יצא לשוק תיפגענה מכירות המפעל. תוכנן להשמיד את המשלוח אולם מסיבות טכניות הפעולה לא התבצעה.
שבירת שביתת הימאים
פלוגות הפועל לקחו חלק בשבירתשביתת הימאים.[12]
הימאים עמדו על זכותם לבחור לעצמם מזכיר בבחירות דמוקרטיות במקום הממונה מטעם מפא"י בהסתדרות (שהייתה מבעלי צים). הנהגת ההסתדרות שחששה מהתקדים לפיו רשימה שלה לא זוכה בשלטון יזמה שבירה טוטאלית ומהירה של האיגוד המקצועי של הימאים. ארגנה עובדים לשבור את שביתתם, בהם עובדי חברת חשמל והנמל ופלוגות הפועל שצרו על בית יורדי הים, מן היום הראשון להתכנסות המועצה, כדי "לשמור על הסדר והשקט"[דרוש מקור].
פלוגות הפועל באירועי ואדי סליב
במהלך אירועי ואדי סאליב צרו אנשי הוואדי על מבני ההסתדרות. יוסף אלמוגי גייס את פלוגות הפועל לשמור על המבנים ולמנוע כניסת ההמון אל המבנים[13].
לקריאה נוספת
אמנון ליןבטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות, הוצאת דביר, 1999
ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921-2003, הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2003
יעקב גולדשטיין, המעורבות הפוליטית של 'הפועל': פרשת 'איגוד הסדרן', תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (עורכים: חיים קאופמן וחגי חריף), הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון וינגייט, 2002
