נולד בעיר ברטיסלבה לבלה ואירנה, אח קטן להנס. משפחה יהודית מבוססת. סבו אמיל היה עשיר מאד ובבעלותו ארמון קיץ שהיה שייך פעם לקיסרית מריה תרזה, שם בילה פיטר זמן רב בקריאת ספרים של סטפן צווייג, ליאון פויכטוונגר, תומאס מאן, פרנץ ורפל, יעקב וסרמן ועוד. לאביו הייתה חברה להפצת תקליטים ולאימו הייתה חנות מצלמות.
עם הקמת סלובקיה הפשיסטית שבראשה הכומר יוזף טיסו החלו גזירות נגד יהודים, הם נאלצו לעבור לדירה קטנה, לענוד טלאי צהוב ולשאת השפלות. האם נאלצה לתת את החנות למנהלת ארית במסגרת חוק האריזציה.
בעקבות המרד הסלובקי באוגוסט1944 פלשו הגרמנים לסלובקיה והחלו לשלח את היהודים לאושוויץ בעת דיכוי המרד, פיטר בן ה-13 נשלח להסתתר אצל משפחה שקבלה כסף מאמו. הוא נפרד מהוריו ואחיו ויותר לא ראה אותם.
בעקבות הלשנה הוא נעצר ב-18 בפברואר1945 ונשלח למחנה המעבר בסרד. כעבור שבועיים הועבר ברכבת של קרונות לבהמות לטרזינשטט ששם היו עדיין אלפי יהודים גוועים ברעב ומתים מטיפוס. הוא ירד במשקל ומצבו הידרדר.
אנשי האס אס ברחו ב-8 במאי1945 ופיטר הצליח לברוח עם שני חברים ולהגיע לקווי הרוסים. כשחזר לברטיסלבה התברר לו שהוריו נספו באושוויץ ואחיו נהרג במצעד המוות.
דרכו לאחר המלחמה הייתה קשה בתקופה השלטון הקומוניסטי האנטישמי. לאחר שירות משפיל בצבא, החל להתעניין בצילום ממסרטות שהשאירה לו אמו. בעזרת קשרים הצליח להתקבל כעוזר הפקה בטלוויזיה ולסיים לימודי בימוי באקדמיה הצ'כית ללימודי קולנוע.
יום אחד הוא פגש את המזכיר הראשון בשגרירות ישראל בפראג שנתן לו לקרוא את הרומןאקסודוס של לאון יוריס. פריישטט החל לבכות עם סיום הקריאה ונעורו בו רגשות יהודיים וציוניים. למרות הסיכון הוא הגיש בקשה לביקור בישראל ולאחר חקירה הוא קבל להפתעתו תשובה חיובית לביקור בישראל למשך 21 יום.
בישראל הוא הוזמן לביים את ההצגה "הכד השבור" של היינריך פון קלייסט בתיאטרון האוהל. בהצגה הכיר את השחקנית בקי סוזין (בת נינתו של שלמה משה סוזין) והתאהב בה. הוא גם התאהב באווירה החופשית במדינת ישראל. הוא נאלץ לחזור לפראג ולהיפרד מאהובתו. כאשר היה כבר במטוס אל על, חמש דקות לפני ההמראה, הוא החליט להישאר ודרש בתוקף לרדת מהמטוס. לשאלת השוטר בשדה התעופה לכמה זמן יישאר הוא ענה: "לתמיד".
הוא קיבל מכתב ובו נודע לו כי בית דין בפראג דן אותו לעשר שנות מאסר אם יחזור לשם.
הוא הצטרף לאנשי תקשורת נוספים וייסד את הטלוויזיה הישראלית, איגודים לשמירה על זכויות האמנים והאקדמיה הישראלית לקולנוע. הוא הפיק וביים סרטים שונים והופיע בהם גם כשחקן, אך כמפעל חייו הוא ראה את הקמת "המרכז להנצחת דמויות מופת בעם היהודי".
