שימניאק נולד בוורשה. ב-1930 החל את לימודי האדריכלות בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה לטכנולוגיה בוורשה יחד עם ארסניוש רומנוביץ שהפך בהמשך לשותפו המקצועי. ב-1934 השתלב במקצוע במשרד אדריכלים מקומי. ב-1938 זכה עם חברו רומנוביץ ועם חבר שלישי, לתכנן את הביתן הפולני לתערוכה העולמית שהתקיימה שנה לאחר מכן בניו יורק. באותה שנה השלימו את עיצובה של מסעדה בזאקופנה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני, עבדו השניים ברשות הרכבות הגרמנית בורשה ותכננו בין השאר את תחנת הרכבת המרכזית של העיר. ב-1944 הועבר שימניאק למחנה כפייה נאצי בברלין שם עבד במשרד התכנון של רשת הרכבות הגרמנית.
לאחר המלחמה, הצטרפו רומנוביץ ושימניאק למאמץ הלאומי ועבדו על חידוש העיר שנהרסה כמעט כליל במהלך המלחמה. ב-1946 זכו השניים בפרס הראשון בתחרות לתכנון התחנה המרכזית של העיר. הפרויקט נבנה בסוף רק בתחילת שנות השבעים והושלם ב-1976, אך עד אז תכננו את שאר שבע התחנות לאורך הקו. במקביל תכננו גם מספר מבנים שאינם קשורים לתחום הרכבות, כמו מרכז לספורט ימי עבור ימק"א ומתחם מגורים (שניהם בורשה).
ב-1967 נפטר לפתע שימניאק ורומנוביץ המשיך לעבוד, תוך שהוא מתמקד בהמשך השלמת פרויקט תחנות הרכבת וכן כיועץ בתחום תכנון מתקני רכבות בפולין ובשאר מדינות באירופה.
בניין התחנה המרכזית בורשה (ורשאבה צנטראלנה) שנחנך ב-1976 לאחר עיכובים רבים, הוא נקודת ציון עירונית בבירת פולין ומרכז תחבורתי המשלב תחנות רכבת ארציות ופרבריות. מאז זכייתם בתחרות, עברה התוכנית שינויים משמעותיים, אך העיצוב הסופי נותר נאמן להצעה האחרונה שהספיקו השניים להציג, קודם לפטירתו של שימניאק. מאז פתיחתה חלו מספר שינויים בבניין, אך הם לא פגעו בצורתו החיצונית. עליית ערך הקרקע במרכז העיר הביא ליוזמות להריסת הבניין, אך התחזקות המודעות למורשת האדריכלית הפולנית פסלו את היוזמות והבניין נחשב היום לאחד מהמבנים הייצוגיים ביותר לאדריכלות הפולנית של המאה העשרים.
