המושג "פולקסדויטשה" היה מושג מרכזי בחשיבה הנאצית, שכיוונה לרכז את הגרמנים האתניים כולם במדינת-הלאום שלהם, לחתור ל"פתרון של גרמניה רבתי" (Großdeutsche Lösung), שנדחה עוד באספה הלאומית של פרנקפורט, כתשובה לשאלה הלאומית הגרמנית ומעבר לכך. מיליוני פולקסדויטשה ישבו מחוץ לגרמניה ואוסטריה (הן בשטחים שנמסרו בהסכם ורסאי והן בשטחים שלא השתייכו להן מעולם) בהם כחצי מיליון בפולין, ועוד מאות אלפים בחבל הסודטים שבצ'כיה, בהונגריה, באוקראינה ובמדינות אירופאיות נוספות. הגרמנים הגיעו למזרח אירופה כמתיישבים מאז המאה ה-11 ומאוחר יותר וחיו באזורים אלו מאות בשנים. הרצון להחזיר לשליטת גרמניה שטחים מחוץ לגרמניה שבהם ישבו פולקסדויטשה היווה יסוד מרכזי בתעמולת ההתפשטות של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית.
גם בקרב הפולקסדויטשה היו דרגות. פולקסדויטשה שהתחתן עם פולנייה נחשב נחות מבחינת השתייכותו לגרמניה מאשר פולקסדויטשה שהתחתן עם גרמני או גרמניה. כמו כן, פולקסדויטשה שהצהיר על נאמנותו לרייך הגרמני עוד לפני פלישת גרמניה לפולין ב-1939 נחשב נעלה על פולקסדויטשה שלא עשה כן.
במלחמת העולם השנייה
בתקופת מלחמת העולם השנייה היו הפולקסדויטשה נאמנים ברוב המקרים לגרמניה הנאצית. עם כניסת הצבא הגרמני לחבל הסודטים הם סייעו לגרמנים בהשתלטות על אזורים אסטרטגיים ומפעלים. בימי המערכה בפולין הם ניהלו קרבות נגד הצבא הפולני הנסוג.[2] רבים מהם היו משתתפים באופן פעיל בשוד רכושם של יהודים באזורים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית, וכן בפגיעה פיזית ביהודים באזורים אלה.[3][4][5] עם כיבושו של כל אזור על ידי גרמניה הנאצית היו הפולקסדויטשה באותו אזור תחת אחריותו של משרד הרווחה הראשי לגרמנים אתניים בגרמניה הנאצית.