פאנין נולד באשלנד שבקנטקי, בנם של תומאס ניוטון ורודה קתרין (לבית דייוויס) פאנין. אביו עבד כרפתן והיה בעל חנות רתמות. פאנין ומשפחתו עברו לפיניקס שבאריזונה כשהיה בן שמונה חודשים בשל המצב הבריאותי של אביו[1]. את השכלתו המוקדמת רכש בבית הספר היסודי קנילוורת', וסיים את לימודיו בתיכון פיניקס יוניון ב-1925[2]. פאנין למד שנתיים באוניברסיטת אריזונה לפני שהועבר לאוניברסיטת סטנפורד, שם קיבל תואר ראשון במנהל עסקים ב-1930. לאחר מכן הוא שב לפיניקס, שם הצטרף לעסקי כלי המתכת של משפחתו. בהמשך, הוא ואחיו ארנסט הקימו את "חברת פאנין לגז ולאספקה", חברה העוסקה בציוד לגז ולנפט. הוא שימש כנשיא החברה בשנים 1945–1956, עד שמכר את החברה.
ב-1934 נישא פאנין לאלמה אדינגטון, והשניים היו נשואים זה לזה עד למותה של אלמה ב-2001. לזוג נולדו בת אחת ושלושה בנים. ב-1958 נבחר פאנין למושל אריזונה, אחרי שבבחירות הכלליות גבר על התובע הכללי של אריזונה רוברט מוריסון בפער של כשלושים אלף קולות. הוא הושבע לתפקידו ב-5 בינואר1959, ונבחר מחדש בשנים 1960 ו-1962[3]. במהלך כהונתו כמושל הגדיל פאנין את המימון למערכת החינוך הציבורית באמצעות העלאת מסי קנייה, האיחד את תשלומי מסי הרכוש, נתן את ברכתו להקמת בית הספר הראשון לרפואה באריזונה, וייסד את "ועדת אריזונה-מקסיקו" לקידום תיירות ומסחר מעבר לגבול. הוא שימש גם כיושב ראש אגודת המושלים המערבית, וכן חבר בוועד המנהל של מועצת מושלי המדינה ובמועצה הלאומית המייעצת לביטחון אזרחי.
במהלך הקריירה שלו בסנאט, פאנין הפגין עמדות שמרניות נוקשות, והצביע פעמים תכופות עם הסנאטור גולדווטר בנושאים מגוונים, בין היתר נגד התיקון לשוויון זכויות ב-1972. בתור הרפובליקני הבכיר בוועדת הפנים של הסנאט, היה פאנין הדובר של הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד בכל הנוגע למדיניות אנרגיה. עם זאת, הוא חבר לעמיתיו השמרניים מהמפלגה הדמוקרטית כדי לשמור על סעיף בחוק טאפט-הרטלי שאפשר למדינות ארצות הברית להחליט אם לאסור על חיוב חברות של עובדים באיגוד עובדים. ב-1968 נהפך לנותן החסות הראשי של מיזם מרכז אריזונה שהסיט את מי נהר הקולורדו למרכז ודרום אריזונה[4].
פאנין המשיך להתגורר בפיניקס עד שנפטר כתוצאה משבץ מוחי בינואר 2002[4].
