פובליוס סמפרוניוס טודיטאנוס

פובליוס סמפרוניוס טודיטאנוס
P.Sempronius C.f.C.n. Tuditanus
לידה 243 לפנה״ס? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־2 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • קנסור (209 לפני הספירה–209 לפני הספירה)
  • קונסול (204 לפני הספירה–204 לפני הספירה)
  • טריבון צבאי (216 לפני הספירה–216 לפני הספירה)
  • פרו-פראיטור (213 לפני הספירה–211 לפני הספירה)
  • סנאטור ברומא העתיקה (ערך בלתי־ידוע–ערך בלתי־ידוע)
  • פראיטור (213 לפני הספירה–213 לפני הספירה)
  • אידיל קורולי (214 לפני הספירה–214 לפני הספירה)
  • לגאטוס (201 לפני הספירה–199 לפני הספירה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פובליוס סמפרוניוס טודיטאנוס (בלטינית: Publius Sempronius Tuditanus; המאה ה-3 לפנה"ס) היה מדינאי ומצביא רומאי.

קריירה מוקדמת

סמפרוניוס היה נצר למשפחת הסמפרוניי. הוא היה ככל הנראה אחיין או בן דוד של הקנסור מרקוס סמפרוניוס טודיטאנוס.

מעט מאוד ידוע על ראשית חייו. הוא שימש כטריבון צבאי בשנת 216 לפנה"ס במהלך קרב קאנאי. לאחר שהקרב הסתיים בכישלון רומאי מביש ובמותו של אחד הקונסולים, מצאו עצמם שני מחנות רומאים שחנו מעברו השני של הנהר אופנטו מכותרים בידי האויב הקרתגי. הקרתגים העייפים החליטו להטיל מצור קודם כל על המחנה הרומאי הקטן יותר ורק אחר כך לתקוף את המחנה הגדול. החיילים במחנה הגדול ביקשו מחבריהם הנצורים לנסות לפרוץ את המצור ולהגיע אליהם, אולם רבים, ובמיוחד החיילים מחילות העזר, סירבו להסתכן והעדיפו להיכנע. טיטוס ליוויוס מספר שבאותה נקודה נעמד טודיטאנוס בפני החיילים ונזף בהם על פחדנותם, וקרא להם לנסות להימלט בחשכת הליל. 600 איש הסכימו בסופו של דבר ללכת אחריו, ובלילה הם התחמקו מהמצור. הקרתגים הבחינו בכך, והחלו ליידות בהם חיצים ואבנים. הרומאים פסעו בטור והרימו כאיש אחד את המגנים שלהם כך שההתקפה נבלמה. הם הצליחו להגיע אל המחנה הגדול ויחד עמו חמקו אל העיר קנוסיום.[1] מאוחר יותר, כאשר התקיים דיון בסנאט האם לפדות את החיילים שנפלו בשבי במהלך קרב קאנאי, קם טיטוס מאנליוס טורקוואטוס והתנגד לכך נמרצות. כנימוק לדבריו הוא הביא את אומץ הלב של טודיטאנוס ואנשיו שהסתכנו כדי לא ליפול בשבי.[2]

הוא נבחר בשנת 214 לפנה"ס לאיידיל קוריולי יחד עם גנאיוס פולוויוס קנטומליוס.[3] ומאוחר יותר קיבל תפקיד של פראיטור וארימיניום נבחרה כפרובינקיה שלו.[4] בשנת 209 לפנה"ס נבחר כקנסור יחד עם מרקוס קורנליוס קאתאגוס. במסגרת תפקידם הם נדרשו להרכיב את "רשימת הסנאט" (lectio senatus), אשר הורכבה מהמגיסטראטים שנבחרו על ידי הקנסורים בסדר יורד. הרכבת הרשימה התעכבה בשל המחלוקת בשאלה מי ימונה כפרינקפס סנאטוס - ראש הסנאט. קורנליוס רצה לבחור בטיטוס מאנליוס טורקוואטוס בעוד סמפרוניוס הציע את פאביוס מאקסימוס. בסופו של דבר קורנליוס וויתר ופאביוס קיבל את התפקיד.[5]

המלחמה נגד פיליפוס

בשנת 205 לפנה"ס הוא קיבל פיקוד על הכוח הרומאי שלחם ביוון נגד פיליפוס החמישי, מלך מוקדון (המלחמה המוקדונית הראשונה). עם זאת, אותה תקופה החלה בעלת בריתה הקרובה ביותר של רומא בבלקן, הליגה האיטולית, לחוש שנטל המלחמה נופל בעיקר על כתפיה וכי הסובלות העיקריות ממנה הן הפולייס היווניות.[6] לפיכך זמן קצר לפני שנחת סמפרוניוס ביוון חתמו האיטולים חוזה שלום נפרד עם המוקדונים.[7] בראשית השנה נחת סמפרוניוס באפידמנוס עם 35 אוניות מלחמה ו-11,000 לוחמים. כוח מכובד, אולם לא מספיק כדי להכריע את מוקדון.[8] סמפרוניוס שלח שליחים אל האיטולים בניסיון להחזיר אותם לברית עם רומא, אולם הם נאלצו לשוב כלעומת שבאו.[9]

בלית ברירה נע סמפרוניוס צפונה והטיל מצור על העיר דימאלי. פיליפוס מצדו ניסה את כוחו כנגד אפולוניה, והשחית את שדותיה. סמפרוניוס נטש את המצור והחל נע אל אפולוניה במטרה לצאת לקרב מול פיליפוס. אולם בינתיים הצליחו מתווכים מערי מדינה יווניות ובראשן אפירוס, לשכנע את פיליפוס וסמפרוניוס לחתום על הסכם שלום.[10] ההסכם נחתם בעיר פויניקי שבאפירוס, וכונה לפיכך הסכם פויניקי. חתמו עליו הרפובליקה הרומית, פרגמון, ספרטה, מסניה, אליס, האילירים, איליון ואתונה. אם כי ייתכן ששתי האחרונות לא חתמו מעולם על ההסכם והוספו בידי כותבי היסטוריה רומאיים לצורכי תעמולה.[11] מצד שני חתמו על ההסכם מוקדון, הליגה האכאית, ביתיניה, אפירוס, תסליה, בויאוטיה, אקרנאניה ואפירוס.[9]

המלחמה נגד חניבעל

בשנה הבאה (204 לפנה"ס), נבחר לקונסול יחד עם עמיתו לשעבר כקנסור מרקוס קורנליוס קאתאגוס. על פי המנהג חולקו ביניהם הלגיונת השונים. סמפרוניוס קיבל פיקוד על הלגיונות שהוצבו בברוטיום נגד חניבעל, וקורנליוס קיבל פיקוד על הלגיונות שהוצבו באטרוריה מול מאגו ברקה. האסטרטגיה של חניבעל נשענה באותה תקופה על מגננה על עיר הנמל קרוטון, שהייתה למעשה עיר הנמל האחרונה שנותרה לו. בקיץ של אותה שנה ניצח חניבעל את סמפרוניוס בקרב קטן ליד קרוטון. סמפרוניוס נמלט למחנהו, וחניבעל לא העז לתקוף אותו. סמפרוניוס, נחוש להשיב את כבודו העצמי הרמוס, התאחד עם צבאו של הפרוקונסול קראסוס, ובכוחות מתוגברים צעד אל שערי קרוטון. חניבעל יצא נגדו, אולם לא היה יכול לצבא המאוחד ונסוג אל קרוטון כשהוא מותיר מאחוריו 4,000 הרוגים. סמפרוניוס לא ניצל את ניצחונו כדי להטיל מצור על קרוטון, והסתפק בכיבוש כמה עיירות בסביבה.

הוא נזכר פעם אחרונה בידי טיטוס ליוויוס, כאחד מחברי המשלחת שיצאה ליוון בשנת 194 לפנה"ס כדי לבדוק אפשרות של מלחמה נוספת נגד מוקדון.[12] לאחר מכן לא ידוע עליו דבר.

הערות שוליים

  1. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושניים, 50.
  2. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושניים, 60.
  3. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וארבעה, 43.
  4. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וארבעה, 44.
  5. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 11.
  6. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 403.
  7. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 404.
  8. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon (1940). p. 102
  9. ^ 1 2 טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ותשעה, 12.
  10. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 405.
  11. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 405 הערה 86.
  12. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 444.