בבלט, פָּה דֶה דֵה (בצרפתית: pas de deux – צעד [ריקוד] לשניים) הוא דואט לשני רקדנים, בדרך כלל גבר ואישה, המציגים ריקוד בלט יחד. הפה דה דה אופייני לבלט הקלאסי וקיים בבלטים ידועים רבים, כגון היפהפייה הנרדמת, אגם הברבורים וז'יזל. אף שבאופן כללי הפה דה דה מוצג על ידי גבר ואישה (רקדן ובלרינה), ישנם יוצאי דופן, כמו למשל בסרט "לילות לבנים" (White Nights), שבו מוצג פה דה דה על ידי הרקדנים מיכאיל ברישניקוב וגרגורי היינס.
גראן פה דה דה
הגראן פה דה דה (grand pas de deux) הוא פה דה דה בעל תבנית המורכבת בדרך כלל מחמישה חלקים: entrée (הקדמה), adagio, שתי וריאציות (סולו לכל רקדן) ו-coda (חתימה). הריקודים המרכיבים את הגראן פה דה דה חולקים נושא משותף, ובדרך כלל מוצגות בו תנועות סימבוליות לסיפור אהבה או תנועות המביעות את הקשר הגלום באהבה, בו הרקדנים יציגו ביטויים רומנטיים מלאי חיבה בין בני הזוג. הגראן פה דה דה נחשב לעיתים קרובות לגולת הכותרת ולסצנת השיא ביצירת הבלט, והוא מבוצע בדרך כלל על ידי זוג רקדנים בדרגת רקדן ראשי ובלרינה.[דרוש מקור]
Entrée
גראן פה דה דה מתחיל בדרך כלל ב-entrée (בתרגום חופשי: כניסה), המשמש הקדמה קצרה ומציין את תחילתו של מערך המורכב ממספר ריקודים. במהלך ה-entrée הרקדנים יופיעו על הבמה בצורה מרשימה, לעיתים קרובות, יתוודעו אחד אל השני ויתמקמו קרוב כהכנה ל-adagio שיתחיל לאחר מכן. בהתאם לכוריאוגרפיה, הרקדן והבלרינה ייכנסו אל הבמה בו זמנית, או בתזמון שונה בזה אחר זה.
Adagio
ה-adagio (בתרגום חופשי: איטי) או adage, הוא החלק החינני והמורכב בגראן פה דה דה, שבו הבלרינה תציג ריקוד אלגנטי, איטי ומתמשך כאשר הרקדן תומך בה. הרקדן, מצדו, שואף להציג יציבות וכח ללא מאמץ נראה לעין, תוך מתן תמיכה לבלרינה. הרקדן עשוי לתמוך בבלרינה במגוון דרכים נפוצות: להחזיק אותה, להרים, לייצב תוך כדי סיבובים, או להציע זרוע או יד שישמשו "בר" בתנועות שתציג הבלרינה הדורשות יציבות ושללא עזרה תהיינה מאוד קשות או בלתי אפשריות (פנשה, צלילת דג, פירואט).
בשל התמיכה בבלרינה, לעיתים נקרא ה-adagio בשם supported adagio.
עם השלמת ה-adagio, הרקדנים נפרדים וכל רקדן בתורו מגיע למרכז הבמה ומציג וריאציה (ריקוד סולו). באופן כללי, הווריאציות נועדו להציג קפיצות מרהיבות, אקרובטיקה, סיבובים מרשימים ואת הכישורים והאתלטיות של כל רקדן בפני עצמו. לרוב, הווריאציה של הרקדן מתבצעת ראשונה, ואחריה מתבצעת הווריאציה של הבלרינה.
דוגמאות
Coda
ה-coda (בתרגום חופשי: זנב) הוא קטע הסיום של הגראן פה דה דה. בדרך כלל הוא מכיל אלמנטים המאפיינים את החלקים הקודמים: ה-adagio, הווריאציות או שניהם, וחותם את הגראן פה דה דה בשיא מוזיקלי גדול ומרשים.
