שתי המעצמות תדאגנה למציאת דרכים לשיפור הביטחון על ידי פירוק נשק.
שאיפה לשיתוף פעולה כלכלי בין כל העמים.
משמעות המגילה/אמנה הייתה הן במישור המוסרי - "רצון מוסרי" משותף לשני העמים, והן במישור המעשי - עקרונות שעל-פיהם קבעו שתי המדינות את דרכן המשותפת בתקופת המלחמה ואף לאחריה.
הוועידה נערכה בקזבלנקה, מרוקו בינואר 1943 בין צ'רצ'יל לרוזוולט. הוחלט על פתיחת חזית שנייה באירופה כדי להקל על ברית המועצות, על החזית הדרומית 1943–1945 בצפון אפריקה, על חיסול צוללות גרמניות, על הגברת ההפצצות על גרמניה ועל מתן סיוע לסין. במהלך הוועידה הופגשו הגנרל אנרי ז'ירו והגנרל שארל דה גול (אשר התחרו שניהם על הפיקוד על הכוחות הצבאיים הצרפתיים במושבותיה של צרפת, ועל כוחות צרפת החופשית), על מנת לנסות ולהשיג הסכמה שתאפשר פעולה משותפת. על אף שניתנה הצהרה משותפת מטעם שני האישים (בלחצם של צ'רצ'יל ורוזוולט) נותר הסכסוך בעינו, עד לפרישתו של ז'ירו בשנת 1944. החלטה נוספת שהתקבלה במהלך ועידת קזבלנקה היא לדרוש מגרמניה ומבעלות בריתה כניעה ללא תנאים.
החלטות הוועידה פורסמו ב"הצהרת קהיר", הצהרה לא-חתומה לעיתונות שדנה בכוונתן של בעלות הברית לחלק את האימפריה היפנית לאחר כניעתה הצפויה של יפן. על פי ההצהרה, כל הטריטוריות שכבשה יפן מאז מלחמת העולם הראשונה, כולל טאיוואן ואוקינאווה, יוחזרו לסין. בנוסף קבעה ההצהרה שעל קוריאה, שהייתה כבושה בידי יפן, להפוך למדינה חופשית.
הוסכם לשמור על עצמאות איראן, שהייתה למעשה תחת כיבוש בעלות הברית.
הוחלט על הגשת סיוע לטיטו ביוגוסלביה, שנחשב בעיני כל כמורד הגדול ביותר בנאצים.
חשיבות הוועידה הייתה בעצם כינוס שלושת המנהיגים של המעצמות המובילות את המלחמה בגרמניה. כמו כן הושגה הסכמה על הפלישה לנורמנדי שתביא להכנעתה הסופית של גרמניה.
הכינוס השני של "שלושת הגדולים" היה ביאלטה, חצי האי קרים, רוסיה, בינואר 1945. על רקע התבוסה המתקרבת של גרמניה ועליית כוחן של רוסיה וארצות הברית (וירידת כוחה של בריטניה), שררו חילוקי דעות מהותיים בתחום הפוליטי בין המעצמות.
חילוקי הדעות התמקדו בכמה נושאים שהוחלט בהם:
לגבי גרמניה החליטו כי תחולק לארבעה אזורים - רוסי, בריטי, אמריקני וצרפתי. כמו כן תוקם ועדת פיקוח צבאית משותפת לבעלות הברית שמרכזה בברלין (מזרח גרמניה).
לגבי פולין (שהייתה תחת כיבוש הצבא האדום ותחת שליטת ממשלה זמנית פרו - קומוניסטית) הוחלט שגבולה המזרחי יהיה כפי שהיה לפני המלחמה (קו קרזון) וגבולה המערבי ייקבע בוועידת השלום (למרות שסטלין רצה להרחיקו מערבה ככל האפשר).
לגבי בעיית הפיצויים מגרמניה שאף סטלין לזכות בפיצויים מרביים, אך בעלות הברית סירבו לרושש את גרמניה. הוחלט למסור את ההכרעה לוועדת פיצויים משותפת.
נוסף על כך דנו בוועידה על הקמתו וארגונו של האו"ם ורוסיה הסכימה להיכנס למלחמה נגד יפן תמורת הזכויות הכלכליות והצבאיות בסין שנלקחו ממנה לאחר מפלתה מיפן ב-1904.
הוועידה השלישית של שלושת הגדולים נערכה בפוטסדאם (ליד ברלין) באמצע יולי ועד ראשית אוגוסט 45. הפעם הרכב הוועידה היה שונה: את ארצות הברית יצג הנשיא הארי טרומן, שהיה סגן נשיא ארצות הברית והתמנה לנשיא לאחר מותו של פרנקלין רוזוולט. את בריטניה יצג רה"מ אטלי, מפני שצ'רצ'יל עזב באמצע הדיונים עקב תבוסת מפלגתו בבחירות בבריטניה. יוסיף סטלין המשיך לייצג את ברית המועצות. מצב המלחמה גם הוא היה שונה: גרמניה הובסה, ויפן עמדה לפני איון שתיים מעריה.
לשתי תופעות אלו משמעות רבה בהחרפת היחסים בין ברית המועצות לארצות הברית ובריטניה. סטלין הרגיש שהוא נמצא בעמדה מצוינת נוכח כיבושיו הצבאיים. הוא זעם על הפסקת הסיוע האמריקאי לרוסיה וכן על הניסוי המוצלח של ארצות הברית בטריניטי, ניו-מקסיקו – פצצת ביקוע גרעיני. טרומן נקט גם הוא בעמדה תוקפנית. הוא חש, כמו גם שר-החוץ שלו, בירנס, בסכנה הרוסית ובצורך לבלמה בניגוד לקודמו. באו ידיעות מהארצות הכבושות במזרח אירופה שהוכיחו שהן הופכות להיות קומוניסטיות. רוסיה גם סרבה להצהיר שהעמים המשוחררים יבחרו את ממשלותיהם. ארצות הברית חוזקה בזכות פצצת האטום, כלי הנשק האדיר.
בוועידת פוטסדאם הוחלט לגבי הדרכים שבהן יש לעקור את הנאציזם מגרמניה, נקבע קו הגבול המזרחי של גרמניה עם פולין ואושרה מחדש חלוקתה של גרמניה ואוסטריה. לא היה בכל זה לפתור את הבעיות הקשות שנתגלעו בין ברית המועצות לבין המערב.
ועידת השלום בפריז שנערכה בין 29 ביולי ל-15 באוקטובר1946 הביאה לניסוחו של חוזה פריז אשר נחתם ביום 10 בפברואר1947. בחוזה זה העניקו בעלות הברית לחמש ממדינות הציר "המשניות" - איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה ופינלנד - את הזכות לחדש את ריבונותן בתחום יחסיהן הבינלאומיים ולהציע את מועמדותן לחברות באומות המאוחדות. בחוזה נכללו הסדרים בדבר תשלומי פיצויים, התחייבות לשמירה על זכויות מיעוטים אתניים וזכויות הפרט; וכן שינויים טריטורייליים שונים.
בנוסף הוחלט על חלוקת קוריאה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית: קוריאה הצפונית - לברית המועצות, וקוריאה הדרומית - לארצות הברית.
