פארק עירוני או פארק אורבני הוא פארק הממוקם בתוך העיר או בצורות התיישבות אחרות, ומטרתו לאפשר לתושבים גישה לשטח פתוח או ירוק בקרבת מקום מגוריהם. הקמת ותחזוקת פארקים עירוניים מנוהלת בדרך כלל על ידי העירייה או הממשלה, אך לעיתים קיימות גם קבוצות פרטיות המתחזקות את הפארק.

מתקנים שנפוצים בפארקים עירוניים כוללים גן שעשועים, גנים, שבילי הליכה, ריצה או רכיבה, מתחמי פיקניק ואחרים כתלות באופי הפארק, גודלו ומיקומו.

פארק הוא אזור המיועד לשימוש פנאי, בדרך כלל בבעלות ובניהול השלטון המקומי. הוא כולל לעיתים קרובות דשא שנגזם כדי להימנע ממזיקים, ועצים שנבחרים בהתאם ליופיים ולצל, כשבשנים האחרונות מתגברת תשומת הלב לנושא איי החום העירוניים^[1].

בין הפארקים המתועדים הראשונים ניתן למצוא את La Alameda de Hércules בסביליה, שהוקם ב-1574 בתוך המרכז ההיסטורי של סביליה.

פארק מיל אנדס בעיר פורטלנד שבאורגון שכולל עץ בלבד, נחשב לפארק העירוני הקטן ביותר בעולם לפי ספר השיאים של גינס.

ניתן לחלק את הפארקים העירוניים לאזורי בילוי אקטיביים ופאסיביים. במתחמי הבילוי האקטיבי קיימת לרוב פעילות קבוצתית, ולשם כך הם כוללים מגרשי משחקים, מגרשי כדור, בריכות שחייה וסקייטפארקים. מתחמים אלה דורשים לרוב תחזוקה אינטנסיבית. בילוי פסיבי, המכונה גם "בילוי בעצימות נמוכה", הוא שמדגיש את השטח הפתוח והשמירה על בית גידול טבעי. הוא דורש רמת פיתוח נמוכה יותר, וכולל בדרך כלל מתחמי פיקניק, שבילים וספסלים, ולכן הוא גם דורש עלויות תחזוקה נמוכות יותר.

פארק ליניארי הוא פארק אשר אורכו גדול יותר מרוחבו. פארק כזה לדוגמה הוא פארק המסילה בירושלים או בתל אביב.

מדיה וקבצים בנושא פארק עירוני בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה ובנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.