פארק יאונמי

פארק יאונמי
박연미
לידה 4 באוקטובר 1993 (בת 31)
הייסאן, קוריאה הצפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קוריאה הצפונית, קוריאה הדרומית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
פרסים והוקרה 100 נשים (BBC) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פארק יאונמי (בקוריאנית: 박연미; נולדה ב-4 באוקטובר 1993) היא עריקה צפון קוריאנית, יוטיוברית, סופרת ופעילה שמרנית אמריקאית, המתוארת לעיתים רבות כ"אחד מהעריקים הצפון קוריאנים המפורסמים ביותר בעולם".[1] פארק הצליחה לברוח מקוריאה הצפונית לסין ב-2007 בהיותה בת 13, ומשם היא הצליחה לברוח לקוריאה הדרומית ולבסוף להגר לארצות הברית.

הקשיים שפארק חוותה במהלך בריחתה מקוריאה הצפונית העניקו לה השראה להפוך לפעילה למען זכויות אדם ולהעלות את המודעות לתנאים הקשים בקוריאה הצפונית. מהעשור השני של המאה ה-21 ואילך פארק נוהגת לספר את סיפורה בכנסים רבים ברחבי העולם על מנת לשפוך אור על הפרות זכויות האדם במולדתה.

ביוגרפיה

יאונמי פארק בכנס בוושינגטון די. סי., 2015

פארק נולדה ב-4 באוקטובר 1993 בעיר הייסאן(אנ') שבקוריאה הצפונית בתקופה בה המדינה הייתה תחת המשטר של השליט קים ג'ונג-איל. אביה היה עובד מדינה ואמה הייתה אחות בצבא העם הקוריאני.[2] לפארק גם אחות גדולה בשם אונימי שנולדה בשנת 1991.[3] למרות שמשפחתה נחשבה אמידה בסטנדרטים צפון קוריאניים, עם זאת, המשפחה נאלצה להתמודד בהמשך עם עוני קיצוני, מחסור קבוע במזון, ופחד מהממשל לאחר שאביה נאסר בנובמבר 2002 בגין סחר בלתי חוקי במלח, סוכר ותבלינים. לטענתה של פארק אביה נידון בשנת 2004 לעבודת פרך במחנה צ'ונגסאן לחינוך מחדש.

פארק הצהירה בכנס פורום החירות של אוסלו(אנ') כשהשקפת עולמה על שליטי קוריאה הצפונית השתנתה לאחר שצפתה בילדותה בעותק לא חוקי של הסרט טיטניק שיובא לקוריאה הצפונית, אשר גרם לה להבין בתור נערה צעירה את "הטבע המעיק" של ממשלת קוריאה הצפונית, לימד אותה את המשמעות האמיתית של אהבה ונתן לה "טעימה של החופש".[4]

לטענתה של פארק בשנת 2007, לאחר שאביה הצליח לצאת מהמאסר באמצעות מתן שוחד, משפחתה קיבלה את ההחלטה המסוכנת לברוח מקוריאה הצפונית כאשר היא הייתה בת 13 בלבד.[3] אחותה הגדולה של פארק ברחה לסין עוד לפני כן מבלי ליידע אותם על כך.[5] המשפחה חששה שהם יענשו על הבריחה של האחות.

בעוד שלפי העדות של יאנומי בראיון עם הטלגרף משנת 2014[5], ולפי ראיון שנתנה לגרדיאן ב-2015[6] אביה של פארק היה חולה ונשאר בקוריאה הצפונית משום שסבר שמחלתו תאט את יאנומי ואימה, בראיון אחר שנתנה יאנומי ציינה שאביה כן הצטרף אליהם בבריחה לסין.

לטענתה של פארק ב-30 במרץ 2007 המשפחה חצתה את נהר יאלו הקפוא והצליחו להגיע לתחומי סין. במהלך אותה התקופה המשפחה נאלצה להתמודד עם אתגרים רבים, כולל סוחרי בני אדם, רעב והאיום שהרשויות בסין יגלו אותם ויגרשו אותם חזרה לקוריאה הצפונית.

פארק ואמה הצליחו לקבל בהמשך עזרה ממיסיונרים נוצרים סינים ודרום קוריאנים בעיר צ'ינגדאו. משום שבצ'ינגדאו ישנה קהילה גדולה בעיר ממוצא אתני קוריאני הם הצליחו באותה התקופה שלא למשוך את תשומת הלב של הרשויות הסיניות. אביה של פארק נפטר ב-19 בפברואר 2009 במהלך השהות בסין מסרטן המעי הגס והיא נאלצה לקבור אותו בחשאי יחד עם אימה בשעות הלילה.[7] לטענתה של יאונמי בעזרת המיסיונרים הם הצליחו בשנת 2009 לברוח לקוריאה הדרומית דרך מונגוליה.

שנים רבות לאחר שהן הגיעו לקוריאה הדרומית שירות הביון הלאומי של קוריאה הדרומית יידע את יאנומי שאוחתה הגדולה אונימי הצליחה גם היא לברוח לקוריאה הדרומית דרך סין ותאילנד, ובהמשך פארק ואמה הצליחו למצוא את האחות. בשנת 2009 הוענקה לפארק אזרחות דרום קוריאנית.[8]

בקוריאה הדרומית פארק ואמה חיו בתחילה בעיר אסן(אנ'). ההסתגלות לחיים החדשים בקוריאה הדרומית לא הייתה פשוטה עבור יאונמי ואימה. שנים לאחר המעבר יאונמי הצליחה להתקבל לאוניברסיטת דונגוק(אנ') בסיאול.[5][9]

הופעת הבכורה של פארק בתקשורת הייתה בשנת 2011 בתוכנית הריאליטי הדרום קוריאנית "Now On My Way to Meet You"(אנ').[1]

פארק היגרה לארצות הברית בשנת 2014 ועברה לגור בניו יורק. בשנת 2015 פרסמה פארק את ספר הזיכרונות שלה "כדי לחיות: מסע של נערה צפון קוריאנית לחופש" העוסק בפירוט בסיפור הבריחה מקוריאה הצפונית. נכון לשנת 2023 הספר מכר מעל ל-100 אלף עותקים. בין השנים 2016[10] ל-2020[11] למדה פארק באוניברסיטת קולומביה. פארק מתחה ביקורת על התקינות הפוליטית באוניברסיטת קולומביה, וציינה כי "חשבתי שאמריקה שונה אבל ראיתי כל כך הרבה קווי דמיון למה שראיתי בקוריאה הצפונית שהתחלתי לדאוג", וציינה גם ש"אמריקה לא חופשית". לטענתה מערכת החינוך בארצות הברית שוטפת את המוח של הצעירים על מנת לגרום להם לחשוב שארצות הברית היא מדינה גזענית ועל מנת לגרום להם להאמין שהם קורבנות.[12]

בין השנים 2017 עד 2020 פארק הייתה נשואה לגבר אמריקאי בשם יחזקאל, עימו היא הביאה לעולם ילד. פארק הפכה לאזרחית אמריקאית בשנת 2021.

בפברואר 2023 פרסמה פארק את ספרה השני "כל עוד נותר זמן: עריקה צפון קוריאנית מחפשת חופש באמריקה"[13]

פארק מנהלת את ערוץ היוטיוב "Voice of North Korea by Yeonmi Park", אשר לו יש נכון ליולי 2023 מעל למיליון עוקבים.

לאורך השנים פארק דיברה רבות על חייה בקוריאה הצפונית ועל סיפור עריקתה בראיונות לגופי תקשורת שונים, כולל בראיון לגרדיאן,[14] בתוכנית דייטליין באוסטרליה[15], וכמו גם ערכה הרצאות במספר כנסים בולטים כולל בכנס של TEDx ב-2014[7], בכנס של "One Young World" בדבלין,[16] ובכנס של "Oslo Freedom Forum" באוסלו.[16]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פארק יאונמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Sommer, Will (16 ביולי 2023). "A North Korean defector captivated U.S. media. Some question her story". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2023. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ אתר למנויים בלבד Yeonmi Park, ‏My North Korean childhood, The Telegraph
  3. ^ 1 2 Engel, Richard; Werner, Kennett (26 בפברואר 2018). Written at Seoul. "Yeonmi Park's long journey from North Korea to Chicago". NBC News. New York City. נבדק ב-15 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Hakim, Danny (25 באוקטובר 2014). "The World's Dissidents Have Their Say". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-25 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד Tom Phillips, ‏Escape from North Korea: 'How I escaped horrors of life under Kim Jong-il', The Telegraph, 11 November 2014
  6. ^ Vollers, Maryanne (15 במרץ 2015). "The woman who faces the wrath of North Korea". The Guardian. נבדק ב-25 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 North Korean Defector | Yeonmi Park | TEDxYouth@Bath, נבדק ב-2023-12-19
  8. ^ Huddleston Jr., Tom (20 באוגוסט 2018). "This woman escaped North Korea at 13 — these are her lessons on perseverance". CNBC. נבדק ב-15 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Nordlinger, Jay (17 בנובמבר 2015). "Witness from Hell". National Review. נבדק ב-25 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "One Student's Journey from North Korea to Columbia University". School of General Stufies. Columbia University. 15 בנובמבר 2016. נבדק ב-26 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Homans, Charles (2023-06-22). "A North Korean Dissident Defects to the American Right". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-19.
  12. ^ Stabile, Angelica (16 ביוני 2021). "North Korean defector drags Dems for comments on Americans being deprived of freedom: 'That's a complete lie'". Fox Business. נבדק ב-4 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Defector Yeonmi Park's shocking North Korea stories draw questions - The Washington Post, web.archive.org, ‏2023-11-07
  14. ^ Park, Yeonmi; Shearlaw, Maeve (29 באוקטובר 2014). "The North Korean defector who continues to defy regime – live Q&A as it happened". The Guardian. נבדק ב-1 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Jolley, Mary Anne (3 בספטמבר 2014). "Celebrity Defector: Speaking out against North Korea". Dateline. {{cite news}}: (עזרה)}
  16. ^ 1 2 Gupta, Priyanka. "Escaping North Korea: one refugee's story". www.aljazeera.com. נבדק ב-25 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)