פאניצה בע"מ (באיטלקית: Panizza Srl) היא חברת אופנה איטלקית המתמחה בייצור כובעילבד. החברה הוקמה על ידי ג'ובאני פאניצה יחד עם נטה גמבה ואנטוניו פרי בשנת 1879, בג'יפה שבוורבאנו העליון בפיימונטה. מאוחר יותר עבר הייצור למונטווארצ'י בטוסקנה.
הלוגו הראשון של פאניצה הורכב מנשר אימפריאלי, סמל של כוח ועקשנות, כוכב שאפשר לסמוך עליו, שתי חצאי כדור לכבוש, והעוגן, סמל האגם עליו השקיף הממסד.
החברה של ג'ובאני פניצה שאפה, עם ייצור מגוון מאוד,[3] לכבוש שוקי עילית באיטליה ואף יותר מכך, בחו"ל[4], להתפרסם לצד בורסלינו מאלסנדריה על איכות מוצריה.[1]
תעשייה
בגזרת הכובעים, הזמנים הארוכים הנדרשים לייצור ידני של לבד הביאו בסופו של דבר לייצור ידני יקר, בהמשך בתי המלאכה הקטנים חלפו מן העולם העולם עם פרוץ המהפכה התעשייתית.
מאחר שהשטחים שבהם החזיק המפעל לא הספיקו, ב-26 באוגוסט1882[1] השתלטה החברה על אדמת 'בית חווה' כדי להרחיב את מבנה הייצור. עם זאת, באפריל1884 רכשה החברה את הקרקע מהבעלים הקודם.
קו הייצור הותקן כולו מתחת לכביש הארצי, ומעליו נותר רק המחסן וביתו של ג'ובאני פניצה.
בתחילה המכונות הורידו את הצורך בעבודה, אך עם הגדילה בייצור ירדו העלויות ונוצר ביקוש גבוה.
שני העשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה היו סוערים למדי ולמגזר הכובעים לא הייתה מנוחה, במיוחד באינטרה שבה ריכוז העסקים הקטנים היה גדול. אלו היה שנים קשות גם מנקודת מבט של יחסי תעשייה. שביתות ונעילה השפיעו על המפעלים באזור.[5]
הכניסה של משפחת גמבה
מפעל הייצור לשעבר של Panizza בג'יפה
ב-1893 פג החוזה עם השותף הראשון של פניצה, פרי, וארבע שנים לאחר מכן יצר פניצה חברה עם משפחתו של נטה גמבה, שילדיה, נכדיה וניניה ממשיכים לנהל את מפעל הכובעים עד היום.[1]
במשך שנים רבות המשיכה פניצה לייצר לבד ב"פבריצ'טה", כ-3 ק"מ מהמפעל הראשי. הבעיה הגדולה ביותר איתה נאלץ תמיד מפעל הכובעים להתמודד הייתה חוסר המקום למבנים שלו. מכיוון שהמפעל היה דחוס בין האגם וההרים, המפעל מעולם לא היה מסוגל להגיע ממדים גדולים אפילו בתקופה המשגשגת ביותר. עם זאת, בשנת 1933 נבנה בניין חדש לאחר ייבוש ביצה באזור.[1]
סגירת מפעל הכובעים ההיסטורי
11 שנים לאחר מותו של פניצה באוקטובר1954, נטשה משפחת גמבה את העסק. רק ב-1972 חזר אנטוניו גמבה לכהן כמנכ"ל המפעל, שנסגר ב-1981.
מונטווארצ'י
כיום הייצור עבר למונטווארצ'י בטוסקנה, בבעלות Cappellificio Falcus, שהפך לסוחר ויצרן מאז שנות ה-90.[6]
המנכ"לית הנוכחית היא לורה גמבה, נינה של נטה גמבה, ידידו ושותפו של המייסד ג'ובאני פניצה.
המוזיאון
בשנת 1976, תערוכה שאורגנה על ידי טכנאי מפעל הכובעים הציעה השראה ראשונה ליצירת תערוכת קבע.
ב-30 ביוני1986 התחייבו הבנאים המעורבים בפיתוח השטח מחדש למסור שני חדרים לשימוש כמוזיאונים. התערוכה החינוכית והאיורית, שהוקמה במהלך 1993,[2] נפתחת לקהל ב-1 במאי1994.[1]
אנטוניו גמבה תרם לעירייה את המוזיאון הקיים כיום בג'יפה, ויצר קרן נדבנות כיצירה חופשית לטריטוריית המוצא.
בישראל
ב-2022 הוקם סניף של החברה בישראל. כובעי החברה מהווים תחרות לחברת בורסלינו על הציבור החרדי יחד עם פרסטר וברון כובעים לה הנתח הגדול של השוק בארץ.
לקריאה נוספת
Franco Mondolfo, Tanto di Cappello. Il Copricapo da Uomo nella sua storia. I materiali, la lavorazione, il museo verbanese, Edizioni Alberti, Verbania, 2006.
