פאבל גרצ'וב (ברוסית: Павел Сергеевич Грачёв; 1 בינואר 1948 - 23 בספטמבר 2012), מראשי הצבא האדום בשנות ה-80 ושר ההגנה הרוסי בשנות ה-90.
פאבל גרצ'וב נולד בכפר במחוז טולה למשפחת מסגר ועובדת ברפת. בשנת 1964 הוא סיים בית הספר וגויס לצבא לאחר כשנה. הוא התקבל לבית הספר לצנחנים וסיים אותו בהצטיינות בשנת 1969. הקצין הצעיר נשלח להמשך השרות לדיוויזיית צנחנים שהייתה ממוקמת בקובנו. לאחר תקופת שרות קצרה גרצ'וב הוחזר לבית הספר לצנחנים והיה מפקד פלוגת צוערים. בשנת 1978 גרצ'וב נשלח להמשך לימודים באקדמיה צבאית במוסקבה, אותה סיים בשנת 1981.
לאחר סיום הלימודים גרצ'וב נשלח ליחידות שפעלו באפגניסטן. בשנת 1983, לאחר שרות קרבי של כשנתיים הוא הוחזר לקובנו ומונה לסגן מפקד דיוויזיית צנחנים. בשנים 1985-1988 הוא שירת תקופה נוספת באפגניסטן והיה מפקדדיוויזיית צנחנים שהייתה מוצבת באזור. יחידה בפיקודו השתתפה במספר רב של מבצעים וקרבות. בעקבות ביצוע מוצלח של מבצע צבאי, ב-5 במאי 1988 לגרצ'וב הוענק תואר גיבור ברית המועצות. במהלך שרותו באפגניסטן גרצ'וב נפצע מספר פעמים.
בשנת 1988 גרצ'וב נשלח ללימודים באקדמיה של המטה הכללי. לאחר סיום הלימודים, הוא קודם לתפקיד סגן מפקד חיל הצנחנים הסובייטי וב-30 בדצמבר 1990 למפקד החיל.
ב-19 באוגוסט 1991 גרצ'וב פעל לפי פקודת המורדים והכניס למוסקבה יחידות צנחנים שהשתלטו על נקודות מפתח בעיר. במחצית השנייה של 20 באוגוסט ביחד עם מספר גנרלים נוספים, גרצ'וב הודיע לראשי המורדים שהוא מתנגד לביצוע מתקפה מזוינת על בניין הפרלמנט. במקביל הוא התחיל מגעים עם בוריס ילצין. בהתאם לפקודתו להגנת בניין הפרלמנט נשלחו כוחות צבא בפיקוד אלכסנדר לבד. בעקבות פעולות אלו, ב-23 באוגוסט 1991 הוא קודם לתפקיד של הסגן הראשון של שר ההגנה של ברית המועצות. כמו כן הוא קודם בדרגה צבאית והיה מקורב לבוריס ילצין.
שר ההגנה הרוסי
ב-3 באפריל 1992 גרצ'וב מונה לסגן שר ההגנה הרוסי וב-7 במאי 1992 מונה לתפקיד שר ההגנה. תוך זמן קצר הוא מינה לתפקידי מפתח במשרד ההגנה קצינים שהכיר בתקופת שרותו באפגניסטן.
גרצ'וב התנגד להוצאת מהירה של כוחות רוסים מאזורים שהיו בעבר חלק של ברית המועצות והפכו למדינות עצמאיות וממדינות הגוש המזרחי. הוא נימק זאת בכך שבתוך הבסיסים שברשות הצבא הרוסי אין מקום לכול היחידות שצריכות להגיע ואין מקום למגורי קצינים. כמו כן, הוא התנגד לפוליטיזציה של הצבא ואסר על קיום ארגונים פוליטיים של הקצינים ואיגוד מקצועי של משרתי צבא.
במהלך שנת 1992 גרצ'וב אישר להעביר לג'וחר דודייב ציוד צבאי ותחמושת שהיו מאוחסנים בצ'צ'ניה. במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ציוד זה שימש את הלוחמים הצ'צ'נים בקרבות נגד הצבא הרוסי.
במהלך התקופה הראשונה של כהונתו בתפקיד שר ההגנה גרצ'וב נהנה מתמיכה רחבה גם מצד הנשיא וגם מצד האופוזיציה. לאחר תחילת המשבר החוקתי ברוסיה כבר באביב 1993 גרצ'וב נתן להבין לכולם שהוא מצדד בבוריס ילצין. במהלך אימות מזוין ב-3 באוקטובר 1993 גרצ'וב הכניס יחידות צבאיות לעיר ופיקד להתחיל בהפגזת בניין הפרלמנט.
ב-30 בנובמבר 1994 גרצ'וב נכלל בוועדה שהייתה צריכה למצוא פתרון למשבר הצ'צ'ני. בהתאם לעדותו הוא התנגד לתחילת האימות הצבאי, וויקטור צ'רנומירדין אף הציע לפטר אותו.
בדצמבר 1994 גרצ'וב עבר לצפון קווקז ופיקד אישית על פעולות צבאיות בתחילת מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. הוא היה בין מארגני ויוזמי מתקפה על העיר גרוזני בינואר 1994 שנכשלה והייתה מלווה באבדות משמעותיים לצבא הרוסי. באותה תקופה שייכת התבטות של גרצ'וב ש"ניתן לכבוש את גרוזני באמצעות חטיבת צנחנים בודדת". לאחר כישלון של המתקפות הרוסיות הוא חזר למוסקבה. עם חזרתו החלה ביקורת קשה על פעילותו בתפקיד.
ביוני 1996 בהתאם להסכם בין בוריס ילצין לבין אלכסנדר לבד הועבר מתפקידו.
לאחר כהונת שר ההגנה
בסוף שנת 1997 גרצ'וב מונה לתפקיד בכיר במערכת תעשיות הביטחוניות הרוסיות. הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת 2007. באותה שנה הוא מונה ליועץ של מפעל באומסק ושוחרר משרות צבאי.
ב-12 בספטמבר 2012 גרצ'וב אושפז במצב קשה בבית החולים. הוא נפטר תוך כ-10 ימים ממחלה קשה ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.
במחצית שנות ה-90 גרצ'וב נחשד בשחיתות שלטונית. עיתונאי שחקר את הפרשות שקשורות לגרצ'וב נרצח. קציני צבא הואשמו ברצח וגרצ'וב אף הוזמן להעיד בבית המשפט שהסתיים ללא אישום הקצינים. הרוצחים לא נמצאו עד היום.
התייחסות של קצינים בכירים רוסים לגרצ'וב אינה חד-משמעית. הם מותחים ביקורת על הצורה בה גרצ'וב ניהל את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה אך מעריכים את פעילותו בתחילת שנות ה-90 כאשר הוא הצליח לשמור על הצבא ולארגן אותו מחדש לאחר התפרקות ברית המועצות.
קישורים חיצוניים
