עצם הלוז (או "נסכוי") היא העצם שממנה, על פי דברי חז"ל, יבנה מחדש הגוף בימי תחיית המתים. שמות נוספים לעצם זו הם "נסכוי"^[1] ו"בתואל רמאה".^[2]

במדרש רבה נכתב:

אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מינץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך - טחנו ברייחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום

— בראשית רבה, פרשה כ"ח, פסקה ג'

בספר הזוהר כתוב שבזמן תחיית המתים העצם תרכך את הגוף ויעשה אותו כשמרים בבצק ואז העצם תתפשט לארבעה כיוונים ומכך ישתכלל הגוף וכל האיברים יצמחו ואז כשהגוף מושלם אלוהים יכניס בו את הנשמה, עוד מוזכר בספר הזוהר, שהעצם נקראת "בתואל רמאה" – בתואל הרמאי, והעצם אינה ניזונת ממה שהאדם אוכל.^[3]

יש הסבורים שעצם זו אינה נהנית מאכילת האדם ויש הסבורים כי היא נהנית רק מסעודת מלווה מלכה. המקור הקדום לכך הוא בספר שיבולי הלקט,^[4] הוא גם הראשון המכנה את העצם נסכוי,^[5] את דבריו הביא רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף מה שהביא לפרסום הדברים.^[6]

רבי אליהו שפירא בספרו אליה רבה הסביר שזוהי סיבת הקיום של העצם, שכן העצם לא נהנתה מעץ הדעת – סיבת המוות של האדם.^[7]

יש שכתבו שהעצם ניזונת לא רק מסעודת מלוה מלכה אלא גם מסעודות שבת ויום טוב,^[8] יש שכתבו שגם מיין הבדלה,^[9] ויש שכתבו שרק מסעודה שלישית.^[10]

רבים זיהו את הנסכוי עם עצם הלוז, כך המהרש"א בחידושיו^[11] ורבים אחרים, יש שהסתפקו בזיהוי זה,^[12] אך השם נסכוי התקבל מאד, עד שיהודי תימן היו קוראים לסעודת מלוה מלכה, "סעודת נסכוי".^[13]

החיד"א כתב בשם תלמידי האר"י שמי שחייב כרת גם עצם הלוז נרקבת אצלו.^[14]

יש שכתבו שהאמונה בעצם זו קיימת גם בנצרות זאת ממה שכתב פאולוס באיגרת הראשונה על הקורינתים^[15] ”וְאֵת אֲשֶׁר תִּזְרַע לֹא תִזְרַע הָעֶצֶם הַהוּא אֲשֶׁר אַחֲרֵי־כֵן יִצְמָח כִּי אִם־גַּרְגַּר עָרםֹ חִטָּה אוֹ זֶרַע אַחֵר” שבאומרו "העצם ההוא" כוונתו לעצם הלוז.^[16]

אליעזר בן יהודה כתב ערך בשם לוז במילונו,^[17] כשהגיע לאות נ הסתפק האם לכתוב ערך נפרד ל"נסכוי", מפני שסבר שלוז הוא כינוי לעצם ונסכוי הוא כינוי לאבר, לפני שעשה כן שאל את הראי"ה קוק והוא לא הסכים עם חידושו של בן יהודה, למעשה בן יהודה לא כתב ערך על נסכוי.^[18]

על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים, מרביתם מזהים אותה בקצה העליון של עמוד השדרה, כנראה עצם האטלס (אנטומיה) או חולית הציר:

• יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר העליונה ביותר, הנפגשת עם הגולגולת (חוליית הצוואר C1).^[19]
• יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם של בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.
• יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. (הנמצא בדיוק בקו הגובה של החוליה העליונה c1 כדעה הראשונה או חוליית הציר) זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י^[20]
• רבי אהרן ברכיה ממודנה כתב בשם הרמ"ק^[21] שזה עצם שתחת מוח האדם בתוך הגולגולת, עצם קטנה כשעורה בצורת עיגול, שיש בו חוטי דם בצורת קורי עכביש.^[22]

• יעקב ישראל סטל (עורך), הרב שמואל אשכנזי, אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק א, ירושלים תשע"א, עמ' 486 – 498.
• הרב אברהם מייזלס, ביאור עניין עצם התחיה ששמו לוז, קובץ אור ישראל, מאנסי, גיליון כו' עמ' ריב - רכו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)