עמנואל גֶלבֶּר (25 בספטמבר 1917 – 19 ביוני 1987) היה מפקד חיל ההספקה בצה"ל (קצין ההספקה הראשי) בשנים 1949–1957, בדרגת אלוף-משנה, ודיפלומט ישראלי, שכיהן כשגריר בניז'ר, בסיירה לאון, בקמבודיה ובסווזילנד.
ביוגרפיה
עמנואל גלבר נולד באוסטריה, אחד משני ילדיהם של שרה לבית וישניצר וההיסטוריון והעסקן הציוני נתן מיכאל גלבר.
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, בגיל 16. ב-1937 התגייס לשירות בנוטרות (כוחות השיטור היהודיים בארץ בתקופת המנדט הבריטי שפעלו במסגרת משטרת המנדט). ב-1938 החל ללמוד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמד תוך כדי שירותו הצבאי, עד 1947.
ב-1940 התנדב לצבא הבריטי, והגיע לדרגת Regimental Quartermaster Sergeant (RQMS; רס"פ חטיבתי) בגדוד השלישי של הבריגדה היהודית. בשנת 1947 הצטרף למנגנון הקבע של "ההגנה". ושירת באגף האפסנאות. ב-1948 התמנה כסגן מפקד שירות ההספקה, וב-1949 התמנה כמפקד השירות. באותה עת הוחל באיחוד שירותי ההספקה, הציוד, הדלק, ההובלה ובעלי החיים לחיל אחד: חיל ההספקה והתובלה (התהליך הושלם ב-1953). גלבר כיהן כקצין ההספקה הראשי (מפקד החיל), בדרגת אלוף-משנה, עד שחרורו בקיץ 1957.[1]
עם שחרורו התמנה כראש אגף המִנהל וכמשנה למנכ"ל "אל על", ושימש בתפקיד זה עד 1959, אז התמנה כסגן המפקח המשקי במערכת הביטחון.
בין השנים 1964–1980 מילא שורה של תפקידים דיפלומטיים במשרד החוץ: שגריר ישראל בניז'ר (מספטמבר 1964[2]), שגריר בסיירה לאון (מסוף 1967), שגריר בקמבודיה (עד קיץ 1972[3]), שגריר בסווזילנד, ולבסוף קונסול כללי בהונג קונג.
בשנת 1980 חיבר "מדריך להתכתבות דיפלומטית באנגלית".
בקיץ 1942[4] נשא את כרמלה קיפר, בתו של משה נחשון (קיפר), איש חינוך עברי, מייסד הגימנסיה העברית ברובנה ומורה למתמטיקה בגימנסיה הרצליה; בנם, פרופ' יואב גלבר, הוא היסטוריון ישראלי, חוקר הציונות, היישוב וההיסטוריה של מדינת ישראל (את עבודת הדוקטור שלו כתב על התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה).
קישורים חיצוניים
מפרי עטו:
הערות שוליים
