יחד עם יצחק ישר, עיצבה טולדו מרכז רפואי בירושלים וכן שכונת מגורים בשיכון למד שבצפון תל אביב. מאז שנת 1987 פועלת טולדו בשותפות עם בן זוגה האדריכל אלכסנדר שוורץ. במסגרת שותפות זו, עוצבו בין השאר בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2001 וה"טכנודע" בחדרה.
בשנת 1970 זכתה לעצב בהזמנת משפחת פילץ את פרויקט דיזנגוף סנטר, הכולל 100,000 מ"ר של שטח בנוי. בשנת 1974 צורף לצוות התכנון האדריכל יצחק ישר על פי דרישת העירייה.
בניין ה"טכנודע" בחדרה בסיום בנייתו
טולדו זכתה בפרס רוקח בשנת 1984 על עיצוב המבנה כך שהוא משתלב עם מפגש הרחובות דיזנגוף וקינג ג'ורג', תוך שהוא משתלב במרקם העירוני ותורם לאיכות החיים של תושבי השכונה.
טולדו עצמה התגוררה בסמוך לאתר הבנייה, ותכנונה נועד להמשיך את רצף החנויות של הרחוב שנפסק, כשהיא שומרת על תוואי הרחוב. בשל כך שילבה טולדו חנויות וחלונות ראווה בחזית המבנה הפונה לרחוב (דבר שאינו אופייני למרכזי קניות).
טולדו רצתה לתת להולך בקניון הרגשה של טיול עירוני, ולכן המשיכה לתוך הקניון מוטיבים מהסביבה העירונית: קווים עגולים ושיפועים מתונים. גישה זו יצרה את המבנה הספירלי של המבנה, שגורם לרבים תחושת חוסר התמצאות[1]. כמו כן טולדו לא הגדירה במבנה מתחם אוכל מרוכז, אלא פיזרה בו בתי קפה ומסעדות בין החנויות, על מנת לשמור על ההרגשה של הליכה לאורך רחוב.
טולדו ניצלה את שינוי המפלס הטבעי של רחוב דיזנגוף, העולה 2 מטרים במקטע הרחוב שבו שוכן הקניון, ושמרה על שיפוע זה בתוך המבנה, והמשיכה אותו בקומות הגבוהות של המבנה. צורתו של המבנה נבעה משטח המגרש. הועלתה סברה לפיה צורת החלל המעגלית היא דמוית רחם, וכי הדבר קשור להריונה של טולדו עצמה בעת העיצוב[2], אולם טולדו מכחישה סברה זו:
כשגיליתי את הפרש הגבהים של שני מטר לאורך רחוב דיזנגוף בקטע של דיזנגוף סנטר, הבנתי שבעיר עולים ויורדים תוך כדי הליכה בלי לשים לב. זה הוביל אותי לרעיון הרמפות: שנכסים מכיוון ככר דיזנגוף יורדים שני מטר, נמצאים ברחבה שהיא מרתף ואפשר לעבור גם לצד השני של הבניין. לעומת זאת, אם נכנסים מרחוב המלך ג'ורג' ועולים שני מטרים נמצאים בגשר מעל רחוב דיזנגוף וגם בו אפשר לעבור לצד השני של הבניין. כך נוצרת הספירלה שמתחילה במרתף ומסתיימת בגג. מתוך אותה מטרה להיות קטע עיר, בתי הקפה מפוזרים במעברים ומתקיים בהם המנהג התל אביבי של לראות ולהיראות.
