עֵלי סמית סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל[2] ב-1821, עסק בהוראה וקיבל את הכשרתו כאיש דת בסמינר התאולוגי באנדובר (אנ'), מסצ'וסטס. ב-1823 נשלח מטעם הוועד האמריקאי למיסיונים בארצות חוץ (אנ') (ABCFM) למלטה כעורך הדפוס של המיסיון הפרוטסטנטי האמריקאי במקום. ב-1827 הגיע לביירות שבלבנון ללימודי ערבית, אך ב-1828, בגלל גילויי איבה של השלטונות שגרמה המלחמה העות'מאנית-רוסית, נאלץ כמיסיונרים נוצרים אחרים לעזוב את ביירות, ובין היתר ביקר ביוון עם מזכיר המיסיון האמריקאי רופוס אנדרסון (אנ'). ב-1830–1831 יצא בחברת עמיתו הריסון דווייט (אנ') למסע בקרב העדות הנוצריות בחבלי מזרח טורקיה, ארמניה, גאורגיה ופרס. השניים פרסמו את הסקרים שערכו בחיבורם מ-1834 "מחקרים מיסיונריים בארמניה".[3] בתום מסעו חזר לביקור בארצות הברית, שם נשא לאישה את שרה לנמן והשתקע עימה בביירות.[4] ביירות הייתה למרכז של הפעילות המיסיונרית האמריקנית במזרח הקרוב, ועלי סמית הוא שהעביר ממלטה לביירות את בית הדפוס של המיסיון האמריקאי שהפיק כתבים בערבית וכמו כן טיפל ביצירת גופנים חדשים בערבית שנוצקו במתכת בלייפציג לפי הנחיותיו.
ב-1838 חבר לאדוארד רובינסון, שהיה מורהו בסמינר באנדובר, במסעו הראשון לחקר הגאוגרפיה המקראית של ארץ ישראל. עלי סמית לא היה מתורגמן ומורה דרך בלבד, אלא מילא תפקיד כבד משקל במסע המחקר. עוד קודם למסעם הכין רשימות של שמות מקומות בערבית וקבע תעתיק של השמות הערביים לאלפבית לטיני כולל הסימנים האורתוגרפיים הייחודיים.[5] עלי סמית הוא גם מי שנטע לראשונה במוחו של רובינסון של רעיון המסע.[6] ב-1852 יצא שוב עם רובינסון להשלמת פרצות שנותרו ממסעם הקודם. חיבורו הנודע של רובינסון, "מחקרים מקראיים בארץ ישראל" (Biblical Researches in Palestine), נכתב במשותף עימו.[7] בעוד אדוארד רובינסון הוכתר כ"אבי המחקר המדעי של ארץ ישראל",[8] עלי סמית לא זכה להכרה הראויה. ספק אם רובינסון היה צולח את מסעו ומגיע להישגו פורץ הדרך בלעדי עלי סמית, אשר ידע ערבית על ניביה, הכיר מקרוב את התרבות המקומית והיה בעל רשת קשרים ענפה.[9]
עֵלי סמית מת בביירות ונקבר במתחם "בורג' בירד" של המיסיון הפרוטסטנטי במרכז העיר. ב-1960 הועברו עצמותיו לבית הקברות האנגלו-אמריקאי בפרוורי ביירות. המצבה, כמו גם מצבות אחרות בסביבתה, ניזוקה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון בשנות השמונים וחודשה ב-2014.[11]
לקריאה נוספת
חיים גורן, "אדוארד רובינסון – אבי המחקר המדעי של ארץ ישראל", בתוך: ארץ חמדה – ירושלים וארץ ישראל, מאמרים ומחקרים (אריאל 206–207), הוצאת אריאל, תשע"ד, עמ' 64–74
Haim Goren, "Edward Robinson, Eli Smith and the Cartography of Berghaus and Kiepert", in: Mapping the Holy Land, London: IB Tauris, 2017, pp. 5–53, ISBN 978-1-78453-454-7
David M. Stowe, “Smith, Eli ,” in: Gerald H. Anderson (ed.), Biographical Dictionary of Christian Missions, New York: Macmillan Reference USA (1998), p.626
Edward Robinson and Eli Smith, Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea: A Journal of Travels in the year 1838, Boston: Crocker & Brewster, 1841כרך ראשון, כרך שני, כרך שלישי Edward Robinson and Eli Smith, Biblical Researches in Palestine and adjacent regions: A Journal of Travels in the years 1838 and 1852, London: John Murray, 1856כרך ראשון, כרך שני
הערות שוליים
^הוא נקרא בשמו של עלי הכהן, אך במקומות לא מעטים תועתק שמו הפרטי Eli כ-אלי, באל"ף
^שרה לנמן-סמית (Sarah Lanman Huntington Smith) הקימה בביירות בית ספר לבנות בבניין הראשון באימפריה העות'מאנית שיוחד לחינוך בנות; נפטרה ב-1836. ראחיל עטא (אנ'), לימים ממנהיגות הנהדה ורעייתו של הסופר הלבנוני בוטרוס אל-בוסתאני, שעמל עם עלי סמית על תרגום המקרא לערבית, הייתה בתם המאומצת ולבתהּּ הבכורה קראה בשם שרה
^מהדורת 1841 נקראת "מחקרים מקראיים בארץ ישראל, בהר סיני ובערביה פטראה"; מהדורת 1856 נקראת "מחקרים מקראיים בארץ ישראל ובאזורים הסמוכים"; ראו בפרק "קישורים חיצוניים"
^חיים גורן, "אדוארד רובינסון – אבי המחקר המדעי של ארץ ישראל", בתוך: אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), ארץ חמדה – ירושלים וארץ ישראל, מאמרים ומחקרים (אריאל 206–207), הוצאת אריאל, תשע"ד, עמ' 64–74
