נולד בירושלים לאביו הרב שלום ולאימו שרה לבית משפחת לבטון. נשא את לאה, לזוג ששה ילדים.
למד בבית המדרש 'דורש ציון' אצל רבי חיים אלבוחר. וכן בבית המדרש למורים "מזרחי". לאחר מכן למד בישיבת פורת יוסף.[1] לאחר זמן מה שימש כמגיד שיעור בישיבת פורת יוסף, ובישיבת שערי ציון שהקים הרב עוזיאל. נסמך על ידי הרב עוזיאל לרבנות, והחשיבו כרבו המובהק והרבה להתכתב עמו בהלכה.[2] מדי שבוע ערך ביקור בביתו של הרב עוזיאל, וסייע לו בעריכת כתביו. הרב עוזיאל הזמינו לעיתים לשאת את הדרשות הגדולות כדרשה לשבת הגדול, שבת שובה, שבת זכור, ועוד. כמו כן היה מבאי ביתם של הרב קוק והרב מלצר, עם האחרון התייעץ בענייני הלכה.[3]
בין השנים תש"ז - תשי"א שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובאותה תקופה שימש כמורה בתלמוד תורה דורש ציון. במקביל, בין השנים תש"ו - תש"י, שימש כרבה של שכונת נחלאות בעיר.
החל משנת תשי"ד החל לשמש כרבה של הר-טוב ובית שמש. בו' אייר תשט"ז התמנה לדיין רשמי על ידי נשיא המדינהיצחק בן צבי. תקופה קצרה לאחר מינויו הרשמי, התיישב עם משפחתו בחיפה, בה כיהן כדיין במשך כ-25 שנה לצד אב בית הדין הרב יעקב רוזנטל והרב ברוך רקובר.[6] בהמשך התמנה לאב בית הדין של העיר עד לפטירתו. במקביל שימש כראש ישיבת 'אליהו' בחיפה.[7] בשנת תשל"ה התמודד על תפקיד הרב הראשי של חיפה אך לא נבחר.[8]
^נחלת עזרא ח"א או"ח ו: "בהיות שנתקיימה המדינה העברית בעזרת השם". נחלת עזרא חלק ג, דרוש לשבת הגדול עמ' 165: "והנה בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו את גודל הפלאות שה' עשה לעמו השוכנים בארץ ישראל, ובפרט לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו... והודות לאל הגיע מצבנו המדיני והחומרי עד כדון". ושם עמ' 167 הביא משם רבו הרב עוזיאל: "תהי לנו גאולת מצרים דוגמה בהירה לגאולתנו, שזכינו לראות איילת השחר שבקעה אורה".
^ראו יביע אומר חלק ח סימן לו אות ב: "וכאשר נשמעו הדברים שהורתי כאמור בין האברכים בישיבתינו פורת יוסף תכב"ץ, קם הרה"ג רבי עזרא הדאיה (נר"ו), וצווח ככרוכיא על זה, ואמר, שאין הדבר נכון, כי פשוט אצלו שמותר לסחוט תפוזים בשבת, וכמבואר בכף החיים (סי' שכ סק"ח) שלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור אין דין סחיטה בשאר פירות כלל, ואפילו כשסוחטם למשקה מותר, ושכן דעת מרן הש"ע".
