עדנה גורני Edna Gorney![]() |
|
לידה |
16 דצמבר 1955 (בת 69) |
|---|
|
מדינה |
ישראל  |
|---|
|
תחום כתיבה |
פרוזה, שירה ועיוני |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- הפרס הספרותי ע"ש ליס מילר (מטעם הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה) לשנת 2002[1].
- פרס גולדברג לתרבות וספרות לשנת 2020, על הספר 'דיוקן זואולוגי לקסיקון'[2].
- פרס 'שירת המדע' ע"ש עופר לידר (מטעם מכון ויצמן למדע) לשנת 2021
|
|---|
  |
עדנה גורני (נולדה ב-16 בדצמבר 1955) היא סופרת, משוררת, אקולוגית, חוקרת סביבה ומגדר וחלוצת האקו-פמניזם בישראל.
הוציאה לאור חמישה ספרים, בהוצאות הוצאת פרדס, הוצאת אחוזת בית, הוצאת מוסד ביאליק ו"עולם חדש". זוכת פרס גולדברג, פרס "ליס מילר" מטעם אוניברסיטת חיפה ו"פרס שירת המדע" מטעם מכון ויצמן למדע.
ביוגרפיה
עדנה גורני נולדה בתל אביב לרות ואוריאל גורני. בשנת 1978 סיימה תואר בביולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1988 סיימה תואר שני בזואולוגיה בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב, בשנת 1997 סיימה דוקטורט באקולוגיה התנהגותית מ-University of California Santa Barbara.
בשנת 2000 כתבה פוסט דוקטורט באוניברסיטת תל אביב וזכתה במלגת וייז. בשנת 2008 השלימה תואר שני בכתיבה יוצרת מהחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. בין השנים 2003–2020 לימדה את תחום לימודי נשים ומגדר בשלוחה של אוניברסיטת לסלי, במכללת עמק יזרעאל ובטכניון. במקביל לימדה במשך יותר מעשור בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה. משנת 2020 ואילך מקדישה את זמנה למחקר וכתיבה.
גורני נשואה לזאב לבינגר, צפר וצייר, אם לשתי בנות, וגרה בטבעון. אחותה של עדנה היא אורנה בלונדהיים.
פעילות ציבורית
גורני מילאה תפקידים שונים בארגון הפמיניסטי אשה לאשה החל משנת 2001, הייתה חברה בוועד המנהל של מרכז השל לקיימות (2005 – 2011), והייתה חברה בהנהגה ומשא ומתן בהתארגנות למען העסקה הוגנת של סגל זוטר במכללה האקדמית עמק יזרעאל ואחר כך במאבק הארצי יחד עם הארגון כוח לעובדים.
בין 2012 עד 2014 הנחתה גורני קבוצת סיפור חיפאי ביחד עם סלמאן נאטור ועם ד"ר מאג'ד ח'מרה, ביוזמת פסטיבל הסיפור החיפאי, תוכנית חיפה עיר משותפת של ארגון שתי"ל ומתנ"ס הדר. מאז יולי 2017 היא עורכת את מדור "שירת הסביבה" בכתב העת אקולוגיה וסביבה.
פרסומים
ספרים
גורני פרסמה חמישה ספרים, חלקם זכו לפרסים ולהכרה כ"פורצי דרך":
- בין ניצול להצלה: תיאוריה אקו פמיניסטית של יחסי טבע, תרבות וחברה בישראל הוצאת פרדס 2011. בביקורת על הספר נאמר שהוא "השיק את השיח האקופמיניסטי בישראל"[3].
- גרר ועילוי "הוצאת עולם חדש" 2014[4].
- דיוקן זואולוגי לקסיקון" הוצאת פרדס 2020[5]. הספר זכה בפרס גולדברג לשנה זו.
- דברים שמצאתי במחסן המשפחתי הוצאת אחוזת בית 2020[6].
- כמעט כרגיל הוצאת מוסד ביאליק 2022. על שירים מהספר הוענק "פרס שירת המדע" מטעם מכון ויצמן למדע.
מאמרים נבחרים
Marnin-Distelfeld S. & Gorney E. (2019). Why Draw Flowers – Botanical art, Nationalism and Women's Contribution to Israeli Culture. Anthropology of the Middle East, 14(1):45-69.
Gorney E. (2018) "If only I had petals, my situation would be different" - The curious case of nature reserves and shelters for battered women. Ecofeminism in Dialogue, pp. 77-92, Douglas A. Vakoch & Sam Mickey (eds.), London & New York: Lexington Books.
Gorney E. (2017) Roots of Identity, Canopy of Collision: Re-visioning Trees as an evolving National Symbol within the Israeli-Palestinian Conflict. In Environmental History in the Making Vol. II, pp. 327-344, Cristina Joanaz de Melo, Estelita Vaz, Ligia M. Costa Pinto (eds.), Springer.
Gorney, E. (2007). (Un)Natural Selection: The Drainage of the Hula Wetlands, an Ecofeminist Reading. International Feminist Journal of Politics 9(4):465-474.
פרסום בכתבי עת
גורני פרסמה שירה ופרוזה ב-15 כתבי עת בעברית ובאנגלית.
בעברית: ידיעות אחרונות, הארץ, עיתון 77, צריף, הליקון, גרנטה, הכיוון מזרח, מקרוב, המוסך מוסף לספרות, ירח חסר, מאזניים ופואם.
באנגלית: Cyclamens and Swords, Bridges, Women on Peace Seeking, Voices Israel and The Genocide Forum.
בשנת 2002 זכתה בפרס הספרותי ע"ש ליס מילר, מטעם הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
